מה לעשות

איני יודעת את שמך, אקרא לך תקוה. נראה לי שאת במצב מוראלי על הפנים, הכי פשוט במקרה הזה - לספר לרופא המשפחה על מה שאת עוברת מבחינה נפשית והוא יכול לעזור לך. ועוד דבר - המחלה עדיין לא ניצחה אותך כפי שכתבת. את מצהירה שאת חזקה. אז תמשיכי להיות חזקה גם במערכה הזו. אל תעמדי עם סטופר עד לפעם הבאה - זה מתיש. ושוב, כולנו כאן איתך, יש לך עם מי לדבר ולהתייעץ את לא לבד. למען ילדייך , משפחתך , והעיקר למען עצמך קומי. פשוט הרימי את עצמך. אל תגידי שאת שבר כלי. זה לא נכון. זה רק במחשבות השליליות שמטרידות אותך. תטופלי ותבריאי אינשאללה. אם שמת לב לשעה שאני כותבת - שעת בוקר מוקדמת - אני מתלבשת ויוצאת להליכה של שעה. לנשום אויר צח לדבר קצת עם עצמי ולעשות משהו למען עצמי. כן מגיע לי. וגם לך. לדעתי הגוף לא בגד בך - זו אמירה. הוא חולה, הוא חלה, נפלה עליו צרה ורק את יכולה לעזור לו. קודם כל ניקוי ראש ואחר כך יבוא מרפא לגוף. מאמאל'ה החיים יפים.

אני אחזק ואומר שהרבה נשים אמרו שהן ניצלו את בגידת הגוף הזו כדי לעשות שינויים מרחיקי לכת בחייהן. נכון, הגוף בגד. חרא של דבר ואני מבינה את המחשבות השליליות והפחדים, אבל אולי כדאי לנסות לראות למה זה קרה? אולי זו דרכו של הגוף לתת לך ניעור רציני על כך שהזנחת אותו, שהזנחת את עצמך? אולי זו הזדמנות להחליט שמעכשיו את נותנת לגוף שלך ולעצמך יותר, שאת לא דוחפת את עצמך מעבר לקצה, שגם את חשובה ולא רק הבעל, הילדים, העבודה והחמות המעצבנת? לכותבת המקורית: את רק בתחילת התהליך. אם הבנתי נכון חלית רק לפני 3 חודשים. אז עדיין לא החלמת, את בטח בעיצומם של טיפולים איומים וקשים, לא רואים את הסוף, אבל באמת - פני לעזרה, שתפי אנשים והחליטי שאת כל האנרגיה שלך את מתעלת עכשיו כדי להחלים!

היי דלית ונורית .. תודה על העידוד אני לא יודעת איך מתגברים על זה ..הכי גרוע שכולם אומרים חולה ,חלית יש לך מחלה..ואני ממש לא רוצה להאמין שאני חולה ..קשה לי להבין ולקבל .. אני לא יודעת איך להתמודד . מה עוד שאני לא מרגישה חולה ומצד שני מחכה לסוף . מה אני אעשה עם עצמי אני לא יודעת בבית דיי מיואשים ממני . אימצתיאת השם ...תקווה.

תראי תקוה, את זקוקה לעזרה נפשית דחופה מאנשי מיקצוע. וככל שתמהרי להשיג אותה תעשי טובה גדולה לעצמך ולבני משפחתך.

הי תקווה, אני קוראת אותך בימים האחרונים ולא מבינה למה הגעת למצב הנפשי הזה? כדי להיות כ"כ down משהו או מישהו היה צריך להפחיד אותך נורא. את קוראת פה בפורום בנות שחיות עם גרורות ומטפלות ומנסות להפיק מהחיים את המכסימום ובטח לא מוותרות בקלות היחסית שאת הרמת ידיים ואת כאילו מחכה לסוף????? כשלמעשה את רק בהתחלה. עוד לא נתת צ'אנס לטיפול וכבר את מחליטה שאת תמותי מזה, למה??? גם אני לפני שנה גיליתי גוש בשד, חשבתי שזה כלום, עשיתי ממוגרפיה וביופסיה ויצא הדבר האמיתי, עברתי ניתוח, כימו והקרנות והנה אני חיה וקיימת וקוראת אותך וחושבת איך להוציא אותך מה- loop הזה שנכנסת לתוכו וסיחרר אותך באופן שאת לא מוצאת את הדרך החוצה. מי אמר שמחר כשאני עולה על הכביש אני חוזרת הבייתה? תסתכלי על אריאל שרון...אין לו סרטן אבל הוא חי? מכיוון שזה לא סרטן אז זה יותר טוב? איך להסביר לך שבמחלות קשות אחרות אין אחוזי ריפוי כ"כ גבוהים ועדיין אנשים נלחמים וחיים הרבה מאוד שנים עם מחלות כרוניות, בתי החולים מלאים באנשים שנלחמים שמחלות שלהם כדי להמשיך לחיות ואת מוותרת בכזאת קלות - את מחכה... למה בדיוק את מחכה? חוץ מזה מי אמר לך שאת חולה??? את לא חולה... היה לך גידול בשד, עברת ניתוח מקומי, הגידול בחוץ שאר הגוף שלך בריא!!! אם את תתייחסי לעצמך כאל חולה כך גם תתייחס אליך הסביבה שלך ולדעתי אין לך סיבה. אם חלילה המחלה שלך הייתה מפושטת בגוף לא היית מקבלת טיפול משלים, הטיפול שלך היה לגמרי שונה. הטיפול שאת מקבלת נקרא טיפול משלים (adjuvment treatment) - הכימו וההקרנות זה כדי להשלים את הפעולה המקומית של הניתוח לעבור מן ניקוי יסודי כזה כדי לוודא שהגוף נקי וזהו, אח"כ לא תצטרכי כלום. (אולי טמוקסיפן). אני חושבת שאדם צריך לקחת את גורלו בידיו ולא סתם ניתנה לנו אפשרות הבחירה עוד בגן העדן. אדם בוחר את דרכו ואת עלית על מוקש! צאי משם עלי על הדרך הנכונה. את מקבלת טיפול משלים וסיכוי להחלמה מלאה אבל כל השאר בידייך את זו שתבחרי אם להשתמש במחלה כמנוף לחיות, להתפתח, לגדל את ילדייך לשפר את איכות חייך או להתרסק. אם תבחרי להתרסק יהיה נורא קשה לאסוף את כל הרסיסים שלך מהריצפה. לסיכום, אשמח לדבר איתך,לעודד אותך, לענות על שאלותייך, בואי ננסה ביחד להתעמת עם הפחד הכי גדול שלך (בדיוק היום לפני שנה עברתי את הטיפול הכימי הראשון שלי) והנה אני כאן לשירותך תמיד: 054-4718049 או 09-7672438. מירי.ב.