מה עושים - לנורית

קראתי את כל הרשימות והתגובות וממש עלו לי דמעות בעיניים. נזכרתי בתקופה ההיא ופשוט הזדהתי איתך בכל מה שכתבת ועם כל החששות שמלוות אותך. אני הייתי בתקופה ההיא - פשוט כלום. בכיתי ובכיתי וניסיתי להתאפק ליד המשפחה והדבר הזה גרם לי לעוד יותר סבל. בצר לי מאוד פניתי לפסיכיאטר שנתן לי כדור והבטיח לי ימים טובים יותר. לא לקחתי את הכדור וניסיתי להתגבר על המצב בעצמי, דבר שבדיעבד התברר לי כממש לא בסדר. המשכתי לסבול. הסיפור הזה רדף אותי כמעט שנה. אבל לאחר בדיקות ממוגרפיה ובדיקות מעקב שאני עושה, הפחדים הלכו ופחתו, המחשבות דעכו, ובכלל חשיבה על המחלה כמעט ולא מטרידה אותי. למדתי להשלים עם המצב, יש לי שיחות ארוכות מאוד עם עצמי ותאמיני לי שזה עוזר. כשמשתלטת עלי רוח קודרת, אני פשוט מדליקה רדיו עם מוזיקה ושרה לי בקול רם. בהתחלה קצת צחקתי מעצמי, אבל תאמיני לי שזה עוזר קצת. היום אני ארבע שנים וחצי אחרי הסיפור - לא אגיד לך שלגמרי אין לי מחשבות וכו' אבל באמת באמת הרבה פחות. נסי לשאוב עידוד מכל הנשים כאן, אף אחת לא תספר לך שקרים, כולנו עברנו ועדיין עוברות, זהו זה נפל עלינו - ואנחנו ממשיכות. תאמיני לי שבעצם הכתיבה הזאת אליך עכשיו אני מרגישה כאילו תרמתי משהו להעלאת המורל שלך. אם תרצי לשוחח, אשמח לדבר בטלפון וכמה שאוכל אעודד ואספק לך משענת. חזרי אלי בפורום ואתן לך את מס' הטלפון באם תבקשי. הרבה בריאות הנפש ו...גם בריאות הגוף.

אני נורית, זו שאליה פנית. לא אני זו שכתבה את ההודעה מלאת החששות, אלא מישהי אחרת. אני עניתי לה והשתדלתי לעזור לה. אבל תודה על העידוד בכל מקרה ולכותבת המקורית - הנה, מישהי שחיה ובריאה כבר ארבע וחצי שנים אחרי המחלה!!

תודה כולן כאן מקסימות ועוזרות , אני מניחה שכולן באותה בעייה ולכולן אותם פחדים . אני לא מצליחה להמשיך הלאה כל דבר שמתכננים בבית אני מרגישה שזה עבורי מיותר , ושאני בטוח כבר לא אגיע לזה. הם מתוסכלים ממני , אשמח למייל או טלפון שלך כל עזרה שאקבל ע"מ להחזיר את חיי.

אהיה לך אוזן קשבת ואספר לך מה שאני עברתי . אולי אם תשמעי שגם אני עברתי את מה שאת עוברת כעת זה פשוט יחדור לך למוח שאת לא יחידה ומיוחדה במחשבות ובפחדים שלך זה ממש טבעי, וכמו שזה טבעי - גם הפחדים והחששות יילכו ויימוגו עם הזמן באופן טבעי...