שלום לכולכן,

אני בחורה צעירה שמתמודדת עם השלבים ההתחלתיים של המחלה. אני די מרוצה עד כה מהטיפול הרפואי שאני מקבלת, אך אני שוקלת טיפול תמיכתי באחת הקבוצות. הבעיה העיקרית היא שאחד הפחדים היותר גדולים שלי הוא להתמודד עם לספר לאנשים שאני חולה (קשה לי לעשות זאת בצורה אנונימית על גבי הפורום או בבלוג שלי, אז פנים מול פנים עם אנשים זרים?) אין לי מושג איך לגשת לנושא, אשמח לאי אלו הצעות או רעיונות, או אם רק תשתפוני בניסינכן. תודה. למקרה שתרצו להגיע לבלוג שלי:http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=279783

מיס בנט היקרה שלום, דברייך בבלוג ריגשו אותי במיוחד, את כותבת מקסים ומאוד נוגע. ניכר כי את בחורה בוגרת, מודעת לעצמך ורגישה לסביבתך. ראשית אני מודה לך מקרב לב על ששיתפת אותנו בדברים אלו. מה שאת עוברת נשמע לי קשה ומורכב מאוד. את מתמודדת עם מחלה לא פשוטה וגם נאלצת לשמור על סוד גדול מאוד. הסביבה שלך מצפה ממך לנהוג בדרך מסוימת, ליהנות מהחיים ולתכנן תוכניות, אולם את כרגע עסוקה בדברים אחרים ומתקשה להתפנות לרעש הבלתי פוסק של החיים. למעשה מדברייך אני שומעת שני קולות, הקול הראשון שמאוד רוצה להתחבר לאותו הרעש ולהמשיך להיות אותה הבחורה הפרועה שכולם מכירים, והקול השני שרוצה להיעלם. קולות אלו עומדים בניגוד אחד לשני והשאלה האם ניתן ביחד לחשוב על דרך לשלב את הקולות הללו. האם לספר לחברים או לקומץ אנשים קרובים, יהיה במחיר של שינוי האופן בו הם רואים אותך וחווים אותך? כיצד המחלה שינתה את האופן בו את רואה את עצמך וכיצד היית רוצה שיראו אותך כיום? ישנן שאלות רבות עליהן כדאי לענות לפני שחושבים על עצות פרקטיות, כיצד לשתף את הסביבה הקרובה. אנו כאן איתך ונשמח ללוות אותך בתהליך זה, אנה