איך לקבל את עצמי

סימתי את הטיפולים ואוטוטו אני גם מסימת את ההרספטין. השיער צומח לאט לאט והבטחון במראה החדש הזה שלי שואף לאפס. אני לא מכירה את הפנים הללו שמביטים אלי במראה ושואלת את עצמי מתי אהיה כמו פעם ? אבל אין כמו פעם, עכשיו זה אחרת. אני האחרת היא זו שבמראה וכל כך קשה לי לקבל אותה\אותי.... חשבתי שהקשה כבר מאחורי אבל עכשיו אני מבינה שהקשה זה עכשיו, לחזור להתמודד עם החיים. אז מה זה חשוב שכולם אומרים לך שאת יפה אם בפנים את מרגישה כל כך לא מושכת ? למה לעזאזל כל כך חשוב לי המראה החיצוני, למה אני כזו שטחית?....... ולמה...... למה דוקא שהכל נגמר עולה לי השאלה: למה? למה זה קרה דוקא לי ?

רונית יקרה, אני חושבת שכל התהיות הללו מאד קשורות לתהליך ההחלמה. אני עכשיו כמה חודשים אחרי כל הטיפולים, ואני מסתכלת סתם על תמונות מן העבר וחשה צביטה בלב: רוצה את החיים של אז.... אבל זה בסדר , זה מן תהליך של אבל שאת צריכה לעבור כדי להגיע לשלב הבא בסולם ההתגברות. יש המון פחדים, רחמים עצמיים, ובכי אבל אני מקווה שאלו יהיו הבעיות שלנו. נסי לעשות דברים שמשמחים אותך ועושים לך רק טוב. ליבי איתך...

מבינה אותך! סיימתי הקרנות לפני כשבועיים. למראה החדש התרגלתי מייד. הבעייה שלי היא לאו דווקא החיצוניות, אלא דווקא העובדה שלמרות כל מה שעברתי נשארתי אותה אחת. חשבתי שאחרי שעוברים דבר כזה פתאום כל דבר נראה קטן ואקח דברים בפורפורציות ולמרבה הפלא אני עדיין נלחצת מכל דבר גדול כקטן והעצבים אוי העצבים עובדים שעות נוספות... והקטע הכי נורא שפתאום אני עם תובנה שכל מה שיכול להשתבש ישתבש ואכן זה מה שקורה לי, אז איך לעזאזל יוצאים מהלופ הזה??? אורית

מעבירה לך קישור על דיון בנושא http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=120&id=216464

רונית היקרה שלום, תחושת אשמה העולה מפנייתך הנובעת מהחשיבות אותה את מייחסת למראה החיצוני משותפת לנשים רבות, כפי שראית. לרוב אישה העומדת לקראת סיום הטיפולים מרגישה שהסביבה מצפה ממנה לשמוח על ניצחונה ולהתעלם מכל הדברים שערכן נופל מערך החיים. אולם כפי שאת בוודאי יודעת אין זה כך. לכן, העיסוק שלך במראה חיצוני ותחושת האבל אותה את חשה לא הופכים אותך לאדם שטחי בעיני, אלא מבליטים את הנשיות והחיות (vitality) שבך אותן המחלה לא ביטלה. אני מסכימה לגמרי שהאופן בו אנו תופסות ומעריכות את עצמנו הינו דבר בעל ערך ולא ניתן לבטל את חשיבותו. הסיבה כי הרגשות והשאלות עולות עכשיו דווקא, לקראת סיום הטיפולים, קשורה לכוחות והמשאבים אותם אנו מגייסים ברגעים הקשים ביותר. כאשר אנו נמצאים בעיצומו של משבר, הגוף מגייס את כל המשאבים והכוחות על מנת לשרוד, אולם כאשר הסכנה חולפת, עולים רגשות קשים ואנו נאלצים להתמודד עם שאלות לא פשוטות. לכך לעתים, מצטרפת תחושת הבדידות הנובעת לעיתים מכשל הסביבה להבין את הקשיים של תקופה זו. לעומת זאת, כפי שראית נשים שעוברות חוויה דומה לשלך מצליחות להבין ולהתחבר לרגשות אלו. לכן, בעמותת "אחת מתשע" מתקיימות קבוצות תמיכה המיועדות בין היתר לנשים המסיימות את הטיפולים. קבוצות תמיכה אלו מסייעות לנשים להתמודד עם האבל והאובדן וללמוד לקבל את האני החדש. באם תרצי אני מזמינה אותך ליצור קשר עם נועה גואטה, רכזת התמיכה בעמותה, בטל' שמספרו 03-6021717. כולנו כאן איתך ונשמח לעמוד לרשותך, אנה

אני מבינה אותך לחלוטין. אין לך מושג כמה! סיימתי את הטיפולים לפני קצת יותר משנה, ואז באמת התחיל המשבר והשבר, ונושא המראה החיצוני כיכב במקום בולט ברשימת הדאגות והמועקות שלי - עלייה גדולה במשקל (ואף בגד לא עולה עליי ולא בא לקנות בגדים חדשים), סימנים מההקרנות וקיץ שלם ללכת ללא מחשוף (כל החולצות שלי לא רלוונטיות- גם אלה שהתגברו על העלייה במשקל..), השיער קצר ולא גולש כמו פעם וצומח איך שבא לו (וקצר מדי אפילו בשביל להסתפר). בקיצור, מבאס לגמרי. והנה כבר כמה חודשים שאני מרגישה שיפור הולך וגובר, שמחזיר את החשק להסתכל בראי: השיער מספיק ארוך - איזה כיף לפגוש שוב את הספר המשקל מתייצב - סוף סוף הצלחתי לשפר את התזונה ולהתחיל לעשות ספורט יש יותר מוטיבציה - פתאום חוזרים לחנויות הבגדים, לתכשירי הקוסמטיקה ולאיפור אז אני גם מבינה אותך וגם שולחת לך מעומק הלב דברי עידוד - זה משתפר וזה הולך ומתרחק, דברים טובים נכנסים ודוחקים דברים רעים. אל תלחיצי את עצמך - קחי את הזמן, רק את מבינה מה טוב ולא טוב עבורך. אל תבזבזי אנרגיה בלהסביר לאחרים, מי שלא היה שם לא מבין