למירי. ב

מירי יקרה, זה מדהים אותי כל פעם מחדש לקרוא את הדברים הנפלאים שאת כותבת פה, כמה עידוד אפשר לשאוב ממך, כי יש לי שבת לא כל כך טובה, ולקרוא את הדברים שלך ממש מחזק אותי! אמן שתהיי בריאה כמו מה שיש לך לתת לאחרים...... תודה!

הי שיר, מצטערת שלא הייתה לך שבת הכי טובה, למה לא התקשרת אלי..היינו מדברות קצת, אולי הייתי מקלה עליך את המחשבות. האמת שגם לי לא הייתה שבת הכי טובה כי הבן הקטן שלי התעורר עם וירוס של הקאות וכאבי ראש........אז הייתי טרודה. אבל כאמא משופשפת אני כבר מזמן לא בלחץ ויודעת מה צריך לעשות. וכמו פולנייה טובה (שלא יעלבו לי הפולניות הן אחלה!) הכנתי "מרק סבתא" עם כל הירקות וקצת אורז כדי שלילד יהיה מה לאכול... לא משנה שהוא לא נגע בכלום אבל עכשיו הוא קצת יותר טוב. מה קורה איתך? איפה את משייטת במחשבות? אני רוצה שתמשיכי להיות חזקה ואל תפרשי את זה שאת "חושבת על" או קצת עצובה או מסוגרת...כחולשה....מה שאת חווה בימים אלו זה טבעי. זה תהליך עיכול ארוך מלווה בחשבון נפש, מתובל ברחמים עצמיים, טובע לפעמים בים של דמעות תוך כדי התמודדות ימיומית ........>שמוביל לפרספקטיבה חדשה על החיים. על מה חשוב ומה תפל, ומה אני אוהבת ומה לא ומה מתאים לי ומה לא, ועל מה אני לא מתפשרת יותר ועוד כאלה. וזה לוקח זמן וזה בסדר...תני לעצמך את כל הזמן שבעולם, אין לך לאן למהר! תלמדי לקבל את עצמך החדשה. ובינתיים הרבה כוח ושיהיה יום טוב מחר, ביי, מירי.ב.

מירי, אני יודעת שאת צודקת, אבל- אני שנתיים הרגשתי לפני " שההוא"הגיע, אותי הובילו התחושות, למרות שהממוגרפיה שלי הייתה תקינה לא השתכנעתי , עד שאובחנתי - וצדקתי. לכן אני כנראה לא משתחררת מהתחושה שזה פה, שלא נפתרתי מזה, וזה מוביל לתחושות גופניות- כואב לי הציצי, כואב לי בצד השני, היד כואבת , הגוף כואב לי נורא, וזה לוקח אותי אחורה. ואז באות המחשבות... בעיקר על החזרה של מחלה, מה שעכשיו הכי מפחיד אותי. תמשיכי להיות בקשר.... זה עוזר!