מה אומרים לילדים?

רציתי לדעת מה אומרים לילדים על המחלה? מישהי יודעת איפה אפשר לקבל סיוע בנושא? האחות שדואגת לאחיינים....

לילדים אומרים את האמת בדרך שמתאימה לכל גיל. אחרת הדמיון של הילדים עלול לגרום לפחדים מיותרים. אפשר לקבל סיוע מעובדת סוציאלית, פסיכולוגית שנותנות את שירותן לכל חולה אונקולוגי בבית החולים בו הוא מטופל. רפואה שלמה!

אומרים כל מה שאפשר, כל דבר בזמנו וכמובן בהתאם לגילם. לי יש ילדים קטנים יחסית. בזמן הגילוי היו בני כמעט 9 וחמש וחצי ( תאומים ). קיבלתי הדרכה צמודה ועניינית מהעובדת הסוציאלית במרפאת השד באיכילוב, דפנה שמה. נהגנו עפ"י עצותיה וניניסו לבחור עיתויים נכונים (כפי שציינתי, בכל פעם דיברנו על השלב הספציפי ולא על מה שיהיה בעתיד מבחינת המשך טיפולים וכו' ) וזה עבד מצויין. מה שכן עליי לציין שלקטנים מעולם לא אמרנו את המילה המפורשת סרטן, כדי לא להפחיד אותם, משום שאצל רבים ובטח אצל ילדים המילה סרטן מתקשרת באופן אוטומטי למוות. דיברנו על גוש שאם לא יוציאו אותו הוא עלול לגרום לגוף לחלות באופן קשה, אבל מה שהכי עניין אותם האם אני אמות וכשאמרתי להם שלא, הם הסתפקו במידע הזה ופשוט המשיכו הלאה וממש לא התעניינו בפרטים, בהתחלה זה היה לי מוזר, אבל אז הבנתי שהשורה התחתונה מעניינת אותם: האם אמא תחיה ולמזלנו התשובה לכך הייתה חיובית. טוב, אני נסחפת, כי השאלה נגעה לליבי ולחיי... חג שמח והרבה בריאות - אורית

שלום לך, ראשית, תודה על שאלה חשובה זו ותודה לאורית על תשובה מרגשת אשר מתארת תהליך התמודדות של משפחה עם המחלה. ילדים, מטבעם רגישים לשינויים המתרחשים בסביבתם, ואף לעתים נוטים לפרש התרחשויות במשפחה כאילו הם נגרמות בגלל משהו שהם עשו או משהו שקשור בהם. לכן, ההחלטה לספר לילדים הינה החלטה חשובה ואני מסכימה איתך שיש לספר לילדים אודות המחלה זאת מכיוון שילדים צריכים לדעת מה מתרחש סביבם ולהבין כי מה שקורה אינו באשמתם. יחד עם זאת, חשוב שאופן מתן האינפורמציה יתאים לגילו של הילד. לעתים, ההחלטה של ההורים לא לספר לילד משקפת את החרדות שלהם מהמחלה ולאו דווקא מתאימה לילד. חשוב כי ההסבר יהיה בשפה שהילד מבין ובהסבר זה תשתקף גם תחושה של אופטימיות הבנה לצרכיו ותמיכה ברגשותיו. חשוב לא לשקר לילד, ילדים קולטים במהרה מתי יש סתירות באינפורמציה. אני מבינה היטב את הקושי למצוא כוחות לספר לילדים ולעתים המילים פשוט נתקעים בגרון. אולם, חשוב לדעת כי מותר לבכות ומותר להיות נרגשת ומבולבלת. מומלץ בחום להיעזר בפסיכולוגים בעובדים בבית החולים או בפסיכולוגים חינוכיים העובדים במסגרת של הילד ויכולים גם לקבל דיווח על תפקודו. אלו רק חלק מהנקודות אשר מופיעות במדריך של האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן בו הסבר והדרכה להורה כיצד לספר לילדים. באתר של האגודה למלחמה בסרטן קיים תרגום של מדריך זה. להלן הקישור: http://cancer.org.il////////template/default.asp?textSearch=&maincat=7&catid=25&pageid=1919&innerparentId=1920 בנוסף לכך, אחותך יכולה להיעזר בקישור המופיעה באתר דוקטורס: "כיצד תתמכי בילדיך במהלך התמודדותך עם המחלה". אני מקווה שנקודות אלו יעזרו לה, אנחנו כאן בשבילכן בכל עת, אנה

לאחות המודאגת חג שמח!!!!!!!!!!! מאוד קשה לאמר לך איך לספר ומה לאמר לילדים, יש לקחת בחשבון את גיל הילדים ואת הבגרות שלהם, אני יכולה לספר מה אני עשיתי , לי יש 2 ילדים קטנים בני 3 ו 6 , הקטן לא הבין כלום והדבר שהכי עניין אותו זה מי יטפל בהם כשאמא לא בבית, הגדול יותר הבין: כשגיליתי את המחלה סיפרתי לו שאמא חולה והיא צריכה לעבור טיפולים ויהיו ימים שאמא לא תרגיש טוב והם יצטרכו לעזור לה יותר,סיפרתי להם שאמא תהיי קרחת כמו תינוק שנולד וצחקנו על זה ביחד, לא עשיתי מזה סיפר גדול , הסברתי להם שבימים שאמא בטיפול הם עם סבתא ואבא, השתדלתי ביומים אחרי הטיפול שהם לא יראו אותי במצצב לא טוב אז דאגתי שהטיפול יהיה יום חמישי ואז שישי שבת הייתי אצל אמא שלי והילדים עשו חיים עם אבא שלהם, תמיד דאגתי לידע אותם מתי אני בטיפול, יש לי גם משפחתון בבית והילדים הקטנים (בני 2+-) ראו אותי וצחקנו ביחד על הקרחת והם ליטפו אותה ורצו גם ללכת עם כובעים, לפני הטיפול הסתפרתי קצר שלא יהיה שינוי קיצוי. טוב בלבלתי לך את הראש וכתבתי יותר מידי מקווה שרק עזרתי איתך לאורך הדרך הרבה בריאות וכוח. "זינה הלוחמת"