הריון!!!!

שלום לכל הבנות שרוצות להיכנס להריון וחוששות. אני קוראת לאחרונה כי רבות חושבות על הנושא ורציתי לבקש מכן אוליי לדבר על זה. הרי כולנו מתמודדות עם הפחדים שפן הריון זה ישבור את התא המשפחתי הקיים ויביא עימו סכנה. האם יש עוד נשים השותפות לחשיבה זו? תודה שנתתם לי במה

אני לא חושבת שעובר אצלי יום בלי מחשבות על הריון, הרבה צער וכאב סביב הנושא.עם כל הכאב על המחלה, הכאב הגדול שלי הוא על כך שאינני יכולה להיות בהריון כרגע, ולמחלה בגיל צעיר (אצלי - 35) יש השלכות נוספות לעומת גילוי בגיל מאוחר יותר. עצם זה שיש איזהו משהו בעולם שמונע מאישה להיות בהריון, זה אכזרי. ליבי על הנשים שאינן יכולות ללדת, עכשיו אני מבינה את כאבן. יש לי שתי בנות, תודה לאל, אבל קשה לי לראות כמעט כל אישה בהריון ובטח אישה בהריון השלישי שלה. זה שם לי מול העינים את מה שלא יכול להיות לי. התחלנו לחשוב על אימוץ, זה כל כך מפחיד אותי ומעציב אותי ועוד... אני יותר בכיוון, בעלי עוד בכלל לא יודע. ככל שאני מתעסקת בזה יותר, אני חושבת שאולי בכל זאת, אם הכל יהיה בעזרת השם בסדר, אני אעיז להיות בהריון כשיעברו חמש שנים מגילוי המחלה. שיהיה לכולנו המון כוח ובריאות. לילה טוב.

דפנה - דעתי האישית בלבד - רדי מהעניין של הריון. אם לא היו לך ילדים הייתי ממליצה לך לשקול את הסיכון או לאמץ, אבל יש לך שתי בנות, שזה לא מעט. הכי חשוב שתהיי בריאה בשבילן וגם בשבילך. הריון, בעיקר בגיל 40 שאליו תגיעי עוד 5 שנים ובעיקר אחרי סרטן הוא לא עסק פשוט. לדעתי במקרה שלך ילד שלישי הוא מותרות שאני במקומך לא חושבת שהייתי מרשה לעצמי.

ליה אני לגמרי מזדהה עם מה שאת כותבת . גם אני מוצאת ( באופן מפתיע כמעט ) שעניין ההריון או ילדים עתידיים מאוד מטריד אותי... אצלי כל עניין הגילוי היה קשור מאוד לעניין הריון וההנקה . אני גיליתי את הגושים רק כשסיימתי להניק ( אחרי כמעט 11 חודשי הנקה ) והיות ומדובר בהריון ראשוןהמעבר מאמא טרייה מלאת תכנונים של מה יהיה ומה נעשה בלידה הבאה לאמא לילדה בת שנה ( היום כבר כמעט שנתיים ) שכנראה תהיה ילדה יחידה מאוד קיצוני וקשה לי.... קראתי מה נורית ה כתבה בתגובה לדפנה .. ורציתי להגיד שברור לי ואני מאמינה שלכולנו שמדובר בסיכון ושאם זה סיכון זה לא שווה לקחת אותו ולא שווה לסכן את עצמי לא רק בשביל עצמי אלא אפילו למען הילדה שכבר יש לי , שמאחריותי לדאוג לזה שיהיה לה אמא... אבל המחשבה שהיא תהייה ילדה יחידה , שהיא לא תגדל עם אחים , ושלי לא יהיו עוד ילדים , שאני לא אחווה שוב את חווית ההריון , לידה תינוק... היא קשה מאוד ולא עובר יום שאני לא חושבת על כל הדברים האלה ... וההגיון הפשוט של הריון = סיכון = לא משתלם לקחת סיכון לא עובד ..וגם אם קל לוותר על עוד ילד מאוד קשה לוותר על הכמיהה אליו ... ואצלי הכמיהה הזאת רק מתחזקת בשל הידיעה שאני כנראה לא אוכל ללדת שוב... אני היום בת 30 . לוקחת טמוקסי כבר חצי שנה ויש עוד 4.5 לפני ... אני מתכננת לעבור כריתת שחלות מתי שהוא בין 35 ל40 ואני לא מצליחה לוותר על הרצון ללדת עוד ילד לפני זה אני שמחה שהעלית את הנושא ...שמחה לדבר עם מישהי שחווה את אותן תחושות ... צילי

גם אני צעירה (אם כי קשישה ממך) וגם לי ילד אחד, ואני במצב דומה מאוד לשלך מבחינת הטיפול , אבל אני דווקא כן מתכננת הריון נוסף. ברורות לי הסכנות והמצב הלא פשוט של הריון לאחר סרטן שד, אבל ברור לי שאני הולכת על זה. האמת, זה מה שמחזיק אותי. ודווקא הרופאים לא שוללים האפשרות. אני מכירה ויודעת על הרבה בנות שילדו אחרי , והכל בסדר. בכל פעולה בחיים יש סכנה - גם בנסיעה תמימה בכביש אנחנו מסתכנים יום יום, אבל לא מפסיקים לנסוע בגלל זה.. אני מרגישה שעוד ילד זה מה שיתן לי תחושת החלמה מוחלטת. בהצלחה לכולנו.