לאנה... ממירי.ב.

אנה יקירתי ערב טוב, אני שמחה לבשר לך כי היום עברתי את ההקרנה ה-30 וסיימתי.......ובגדול!!! אני מרגישה כי כוחותי שבים אלי (אמנם לקח 3 חודשים מהטיפול הכימי האחרון), אך בהחלט זה קורה. השיער צומח ואני יוצאת ללא פיאה אפילו סידרתי כבר גבות. אני שמחה ובעיקר גאה בעצמי כי עברתי את מסלול החתחתים בלי ליפול, היו מעידות פה ושם וזה טיבעי אך מקננת בי תחושה חזקה של...זהו! עבר! נגמר ונחתם!!! עוד פרק בחיים. ביום ד' הקרוב אנחנו עוברים לדירה החדשה לכן אני קצת פחות בפורום (קוראת אך לא ממש פעילה). תודה לך מכל הלב על התמיכה, העזרה והאיכפתיות - מי יתן ולעולם לא יגמרו לך הכוחות להמשיך ולתת לבנות החדשות והותיקות. ולבנות האחרות שאולי קוראות את המייל הזה - בנות תתחזקנה, לא משנה באיזה נקודה אתן על הציר - עוברים את זה, לומדים מזה ובהחלט משתפרים. אני חושבת שזה שיעור חשוב ומאלף על עצמנו ועל המשפחה הקרובה ועל כל מה שאנחנו יכולות לעשות ומעולם לא מצאנו את הכח, הזמן או התעוזה - ופתאום מתברר שאנחנו יכולות וזה גם לא קשה מי יודע מה.... המון בריאות וכח לכולן! שולחת לכן חיבוק חם... מירי.ב.

מירי ב. האמיצה, מזל טוב ובהצלחה, ומעתה - רק התמודדויות .. אחרות. בונות ופוריות. כל הכבוד.

מירי היקרה שלום, ראשית תודה רבה לך על מילותייך החמות והמרגשות. כרגע עולה בי המחשבה אודות אותם אנשי המקצוע היוצאים נגד האינטרנט בטענה כי מדובר בכלי קר ומנוכר אשר איננו מאפשר יצירה של קרבה והזדהות אמיתית. אנשים אלו לא מאמינים כי באינטרנט ניתן להרגיש אמפתיה וטוענים כי באמצעותו לא ניתן לגעת באחר. כאשר אני חושבת עלייך ועל כל הנשים הרבות אשר לוקחות חלק בפורום זה ובכל יום מושיטות יד זו לזו, נוגעות, כואבות ושמחות ביחד, מבחינתי זו ההוכחה החזקה ביותר כי גם באינטרנט ניתן ליצור בית חם ואכפתי אשר מצליח להעביר רגשות למרות המרחק הגיאוגרפי. השמחה אותה אני חשה בעקבות דברייך, לא יכולה להיות משמעותית יותר, גם אם היינו נמצאות באותו החדר. לאורך השתתפותך בפורום זה, נחשפתי לנדיבות היוצאת דופן שלך וליכולתך להיות שם בשביל האחרות. אני כולי תקווה כי התמודדות זו לימדה אותך על כוחותייך המופלאים, על יכולות הנתינה והאדיבות אשר שמורים עבורך בארגז הכלים שלך. את אישה חזקה ואמיצה ואני מקווה שכיום את מודעת לכך יותר מבעבר. שוב תודות לך שעדכנת אותי כפי שאת יודעת, אנו כאן בשבילך ונחכה לעדכונים ממך, אנה

הי אנה, אם לא בכיתי עד היום, אז עכשיו כשאני קוראת אותך גרמת לי לבכות אבל לא כי עצוב אלא משמחה, את לא מתארת לעצמך כמה חשוב לי לשמוע שאני אולי כן עוזרת או עושה טוב למישהי אי-שם. במידה מסויימת גאה לא רק בעצמי אלא במשפחה הזאת (ואת ראש המשפחה!) שהצטרפתי אליה בעל כורחי של בנות/נשים אמיצות ולוחמות,שמתמודדות עם המחלה הזאת יום, יום ושעה,שעה ומי סובלת יותר ומי פחות - ומי שרק קוראת אותנו או מי שגם מסוגלת לתת תמיכה לאחרת. כולנו בסופו של דבר באותה הסירה והקשר האינרנטי עושה לכולן רק טוב. נסי להיזכר לפני כ-4 חודשים כשכאב לי ולא הייתי מסוגלת לצאת מן הבית וגיליתי אותכם כמה פירגון,תמיכה וחום קיבלתי פה? אתן הייתן הקשר שלי לעולם החיצון ועכשיו כשאני יודעת שהרבה מאחיותי נמצאות באותה נקודה בה אני הייתי עד לא מזמן אדאג להשתמש בכוח שיש לי כדי לחמם להן את הלב ולתרום ולו מעט מהידע שלי והניסיון שצברתי. ולכל המקטרגים ומלהגים על פורומים באינרנט (ואני לא מדברת על פורומים של הימורים, היכרויות וכל הסתמיים האלה) אלא על פורומים אמיתיים כמו שלנו שבאמת מושיטים עזרה ותמיכה מוזמן להצטרף ולו ליום אחד כדי לחוות את העומק. ולכולנו הרבה בריאות וכח להמשיך ולתמוך אחת בשניה לאורך כל הדרך עד להבראה. לילה טוב בינתיים, מירי.ב.