לד"ר זילברמן

שלום רב ד"ר זאת שוב אני - אני - אותה אחת עם ההתלבטות לגבי סוג הניתוח זוכר? רציתי ליידע אותך שעכשיו אני בשלב ההקרנות(אם אתה זוכר כריתה מלאה). הייתי רוצה לדעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו יש לי עדיין מדי פעם ירידות במצב הרוח כי אינני יודעת בדיוק מה זה אומר עכשיו שאין לי סרטן ואני עושה הקרנות למניעה? יש לי מדי פעם ירידות ממש חדות במצב הרוח אני נפגשת פעם בשבוע עם הרדיולוגית שלי ואני תמיד שואלת את אותן שאלות ואין לה ממש תשובות ברורות בשבילי פעם אחרונה היא המליצה שאפגוש פסיכולוג כי אני עוברת משהו שכבד עלי ואני יכולה לקבל עזרה למה אני צריכה לקחת הכל על הכתפיים שלי לבד כשאני יכולה לקבל עזרה היא אמרה לי שעכשיו יכול להיות לי יותר קשה (נפשית) ממה שעברתי עד עכשיו ההתמודדות עם החיים והפחדים. אני אמרתי לה שזה שאני לא שומעת הרבה מהרופאים פה יכול להרוג אותי ביקשתי שתענה לי על אחוזי הצלחה של נשים במצבי אז היא אמרה שזו לא השיטה שלה לדבר על אחוזים כיון שלי יכולים להיות אחוזי ריפוי גבוהים או הפוך והאחוזים לא יתנו לי את התשובה שאני רוצה בקיצור זו לא שיטת העבודה שלה. מה שאני לא מבינה זה למה לא נותנים קצת אופטימיות הבנתי כבר שזה סוג גם של מנטליות של המדינה הזו אבל בכל זאת זו גם צורת ריפוי לדבר קצת לפציינטים באופטימיות כי ברוך השם עד עכשיו הכל הלך ממש בסדר הכימותרפיה הניתוח ואפילו ההקרנות בנתיים אין לי שום תופעות וכבר עברתי 3 שבועות. שאלתי אותה הפעם אם עכשיו אין לי סרטן? היא ענתה לי ככה: שום דבר לא השתנה מאז הניתוח אתה מבין שום דבר ברור חד משמעי איך אני אמורה לאכול את זה ? יש לי סרטן אין לי סרטן מה? ד"ר אני מקווה שאני לא מבלבלת לך את המוח אבל אני ממש צריכה משהו ישראלי פה? איך אתם מדברים לפציינטים שלכם בארץ? בעקיפין? מקווה שאתה מבין מה עובר עלי אני פשוט צריכה כנראה לשמוע ממך . תודה אני

אני היקרה שלום, שלחתי את שאלתך לד"ר זילברמן ואני מקווה לתגובתו בהקדם. חשתי במצוקה שעלתה מתוך דברייך ולמרות שהפניה לא מכותבת אלי, החלטתי בכל זאת לכתוב לך. את מתארת מצב לא פשוט בו את מחפשת אחר תשובות חד-משמעיות, אומנם נראה כי תשובות אלו לא מתקבלות . כביכול השאלות שלך נשמעות פשוטות מהן אני שומעת את הרצון שלך לדעת, האם נרפאת?, האם החלמת? והאם המחלה תחזור? למרות שתשובה קצרה יכולה לתת מענה לשאלות אלו, נראה כי אין ביכולתו של איש לתת לך מענה חד-משמעי ומעדיפים לשלוח אותך לגורם אחר שיסייע לך להסיר את האחריות מכתפייך או דווקא מכתפי המשיב. אני מבינה את כאבך ואת תחושת התסכול ואולי אף כעס אשר יכול מצב זה לעורר. זהו אכן, מצב לא פשוט ומתסכל מאוד. למעשה, זהו מצב עימו מתמודדות נשים רבות אשר עוברות תהליך דומה לשלך. למעשה התמודדות עם שאלות אלו היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה שעוברות כמעט כל הנשים. מסיבה זו, השלב של סיום הטיפולים הוא שלב כה קשה ובקרב אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש נהוג אף לדבר על "הדיכאון שאחרי". מבחינה נפשית ההתמודדות עם שאלות אלו היא התמודדות נפשית קשה מאוד מכיוון שהיא מחייבת להתמודד עם חוסר שליטה שלנו ותחושה של חוסר וודאות. אינני חושבת שפניה לפסיכולוג צריכה להיעשות תוך הנחה, שהרגשות אותן את חווה אינן טבעיות או אינן לגיטימיות. אלא ההנחה צריכה להיות שאיש מקצוע יכול לסייע לך להתמודד עם אותן הרגשות של חוסר שליטה וחוסר הוודאות עימן מתמודדות גם נשים שלא חלו במחלה. פסיכולוג יכול לסייע לך לעבור את המסע הלא פשוט, במהלכו תאלצי להתמודד עם תחושות אלו של חוסר וודאות וחוסר שליטה. ואני מאמינה שבסיומו של מסע זה תצאי חזקה יותר ומחושלת יותר. מההכרות שלנו בפורום זה, זכיתי להכיר את הכוח והעוצמות שבך ולכן אני מאמינה בלב שלם שבידיך הכוח הדרוש לעבור את המסע הזה בהצלחה. אני כאן בשבילך ואנסה לעשות כמיטב יכולתי לסייע לך, בברכה, אנה

אנה שלום אין לי מילים להודות לך את פשוט מקסימה אני ממש עוברת תהפוכות נפשיות כאלו יום אני בסדר ויום בכלל לא או רגע בסדר ורגע לא. כעקרון אני לא שוללת בכלל פגישות עם פסיכולוג לפי מה שאני רואה עכשיו אני חייבת כלים להתמודד במיוחד פה במדינה הזו עם הרופאים הקרים האלה אני מרגישה באמת שכל ההתמודדות היא שלי לבד (כמובן חוץ מבעל משפחה וחברים שתומכים מאוד) אבל בסופו של דבר אני עם עצמי. אנה תודה על התמיכה ואני באמת רוצה להאמין שאני יוצאת מזה ולתמיד. טוב ביי בנתיים אני

בוקר טוב לך אני שמח שאת מחלימה יפה אנחנו בארץ מדברים ישירות ולא בעקיפין עם המטופלת לי נראה שסיכויי החלמתך מהמחלה לאור הנתןנים שדווחת בעבר גבוהים מאד 95 אחוז של החלמה זה לא מזיק לשוחח עם פסיכולוג בנושא פחדים בארה"ב זה מקובל ושגרתי למדי ונפוץ מאד נסי להעסיק את עצמך בדרכים שונות כך שוכחים מהמחלות כל טוב ובברכה דר זילברמן

שלום ד"ר תודה על התגובה אתה מאוד מעודד אותי ואני שמחה שלפחות יש לי גם אותך מהצד הישראלי. חבל שגם פה לא מעודדים קצת (מדינה קרה) . אני בכלל לא שוללת אפשרות לדבר עם פסיכולוג כדי להוציא הכל ולקבל כלים להתמודד איתם בהמשך. ותאמין לי שאני מנסה להעסיק את עצמי במיוחד כי מאז שחליתי אני לא אוהבת גם להיות לבד כי אז המחשבות מתרוצצות. רציתי לשאול אותך עוד משהו אתמול נתפסה לי הרגל במפשעה ויש לי כאבים ממש חזקים עד עכשיו האם יש קשר? הרגשתי שאני ממש מתעלפת מהכאב והזעתי כהוגן ממש נבהלתי אתה יודע עכשיו הכל מפחיד והשאלה אם יש קשר כלשהו? בכל אופן ד"ר זילברמן אני מודה לך מאוד הלוואי והרבה רופאים היו כמוך. תודה אני