עייפות נפשית וגופנית

היי אני 4 שבועות לאחר סיום טיפול כימותרפי . חזרתי לעבוד ואף נסעתי לחו"ל לטיול פיצוי משפחתי ( בעלי אני ושלושת בנינו ) השבוע עשיתי בדיקות דם, וCT ואני מחכה לתשובות. הבעיה היא העייפות, אני ממש תשושה, פיזית, אני ממש בקושי גוררת את עצמי אני הולכת לשון כל יום ה8:30 - 9:00 קמה יותר עייפה וכל היום הראש עובד רק על מה יהיה ?, מה יהיו התשובות?, מתי נגמור עם הניתוח (יש לי עוד ניתוח לפני לשחזור השד) נמאס לי לחשוב רק על זה, אבל נראה לי שאין לי ברירה כי אני עודבתוך זה, אני רוצה שבנות שעברו את זה יספרו לי מה היו התחושות שלהם, אני רוצה לדעת שלא עבדתי את שפיות דעתי, הנה למשל עכשיו אני כותבת ובוכה......דרך אגב אני בת 38 וכברתי לפני חצי שנה כריתת שד ימין מלאה וטיפולים כימותרפים, עכשיו אני לוקחת הורמון טמוקסיפן ויש לי הרגשה שהוא גורם לי לדכאון..... תןדה

כרמי היקרה שלום כחולה לשעבר אני רוצה להרגיע אותך במספר תשובות. העייפות מאוד טבעית. אני בכלל מופתעת שנסעת לחו"ל. את רק זמן קצר מסיום הטיפולים ולוקח זמן עד שאת מתחזקת. לא ברגע אחד ואפילו לא בחודש אחד. אני מציעה לך לנוח, לא להתאמץ פיזית בכלל, להתפנק, לישון בכל רגע שאת רוצה בלי להרגיש שמשהו לא בסדר, ולדרבן את בני המשפחה לעשות כמה שיותר כדי שאת תעשי כמה שפחות. אני בטוחה שהם ישתפו פעולה כי את חשובה לבעלך ולילדים. זה טבעי לחשוב כל הזמן ואין מה לעשות נגד זה. הפתרון שלי היה לשוחח עם חולות, לשתף ולהשתתף, כמו שאת עושה עכשו, כי זה עוזר פשוט מהסיבה שחולות אחרות מבינות על מה את מדברת. לגבי הטמוקסיפן, זה נכון שיש שינויים במצב הרוח. גם השלב הזה עובר וכשאת מודעת שמצב הרוח הרע נובע מהטמוקסיפן את לאחר זמן מה כבר לא תתיחסי לזה. אני כאן לכל שאלה ודבר.

אני, שלא כתשובה הקודמת של אילנית, לא מתפלאת שנסעת, וחושבת שעשית בחוכמה רבה. גם אני עשיתי כך. ובאשר לעייפות, לוקח זמן לגוף להתנקות, לי לקח כשלושה חושים. חודש אחרי הכימו עדין הייתי במצב תשוש לחלוטין. את צודקת - יתכן שהטמוקסיפן מעורר טיפה שינויים במצבי רוח, בעיקר לאור שינויים הורמונליים של הפסקת המחזור. שיחה עם הצוות שמטפל בך יכולה לסייע, ויש תרופות שניתן לקחת על מנת לסייע לשינ הטובה יותר, וקצת פחות דיכאון. בדרך כלל, מצאתי שרבות מאיתנו, החזרה לשיגרה וסיום הטיפולים עצמם יוצרים איזו שהיא נחיתה אל רכה למציאות שאולי ומה יקרה, וחשש, אבל, כמו תמיד, למרות שנשמע נדוש, הזמן מלמד אותנו לחיות.

כרמי היקרה, תודה על ששיתפת אותנו ברגשות שלך. חשוב לי מאוד לומר לך שאינך מאבדת את שפיות דעתך. מה שאת מתארת היא תגובה נורמאלית לחלוטין למצב מאוד קשה. את בת 38 וכבר עברת ניתוחים וטיפולים כה קשים. תחושת הלאות הכבדה, העייפות וחוסר האנרגיה, הן תופעות הלוואי הנפוצות ביותר עליהן מדווחים חולי סרטן.לעיתים הציפיות של הסביבה כי בגמר הטיפולים האישה תחזור לתפקוד רגיל היא ציפייה לא מציאותית וקשה עד כדי בלתי אפשרית לעמוד בה. ציפיות אלו לרוב מהוות מעמסה רגשית גדולה על האישה אשר לא עומדת בסטנדרטים של הסביבה. אני מצטרפת להמלצות של בנות הפורום וקוראת לך להקשיב לגופך אשר זקוק למנוחה. בפרק: "תופעות לוואי וכיצד להתמודד איתן" הנמצא באתר של עמותת "אחת מתשע" ישנם המלצות להתמודד עם תחושת העייפות כגון: "צאי לצעידות קצרות או בצעי תרגילי התעמלות קלים. זה עשוי להקטין את תחושת העייפות. אכלי כמויות קטנות ולעיתים תכופות, ושתי נוזלים רבים.צרכי כמויות מוגבלות של קפאין ואלכוהול. התייעצי עם הצוות הרפואי המטפל בך לגבי האופן בו תוכלי לשמר את האנרגיה שלך. דווחי לצוות על כל שינוי שחל ברמת האנרגיה שלך". טיפים אלו ורבים אחרים תוכלי למצוא בפרק המופיע בקישור הבא: להלן הקשור לפרק: http://www.onein9.org.il/getfile.asp?file=tips2.doc בנוגע לתחושת הדיכאון שאת חשה, אני ממליצה לך לשוחח עם איש מקצוע פסיכולוג או פסיכיאטר. לרוב ניתן לטפל בדיכאון, ולכן אין הצדקה לסבל הרב הנגרם בעקבותיו. אם תרצי, תוכלי למצוא תמיכה ואוזן קשבת בשיחה עם אחת ממתנדבות הקו החם של עמותת "אחת מתשע", טל. 1-800-363-400. אפשרות נוספת היא הצטרפות לקבוצת תמיכה לנשים בגילך. את מוזמנת להתקשר אל נועה גואטה, רכזת קבוצות תמיכה ב"אחת מתשע", טל. 03-6021717 שלוחה 226. כמובן שאנו נשמח לעמוד לרשותך בכל עת ולנסות לסייע לך לעבור תהליך זה ביתר קלות. אנו כאן לרשותך בכל עת, בברכה, אנה גולדברט