עצוב לי

לא מזמן נכנסתי לפורןם זה, בשל חברתי בת 33 שחלתה . ובפרום זה ספרתי על אי הרצון שלה לבוא איתי ועם ילדנו לפעילות שונות . אז כנראה היתה הפוגה במחלה הארורה .ולפני כחודש וחצי היא נפטרה ואנו חברות ילדות כל כך קשה לי. זה החודש שבו היא היתה כמלאך אבל שסבל היא הותירה בעל מקסים ושלושה ילדים בגיל 11.3.6 אני כבר לא אותו לורנה עם שמחת חיים . עצוב לי ורע .

לורנה שלום, קראתי את מכתבך מלפני כחמישה חודשים (31.5) בו שיתפת אותנו בכאבך ובדאגתך לחברת הילדות שלך אשר הפסיקה לבלות זמן במחציתך וחדלה ללכת לאירועים עם בעלה. דבריך שיקפו את דאגתך אליה ואל משפחתה ואהבתך הכנה כלפיה. סיפרת שבעלה שיתף אותך ברגשותיו וחלק עימך את כאבו כך שאני מבינה כי הינך אדם קרוב מאוד למשפחתה. אני משתתפת בצערך על מותה בטרם עת של חברתך הטובה אשר הייתה קרובה לליבך ומותה השאיר חלל גדול הן בחייך והן בחיי משפחתה. אנשים רבים המתמודדים עם מותו של אדם קרוב מדווחים על תחושה עמוקה של עצב ובדידות. תחושת אובדן מהווה ללא עוררין את אחד המצבים הנפשיים הקשים ביותר עבור בני האדם, כאשר ההתמודדות מלווה לעתים במצוקה נפשית גדולה. אני יכולה לשער כי בצד החלל הגדול שהותיר מותה של חברתך, נותרה גם פינה חמה בליבך אשר מוזנת על ידי הזיכרונות והחוויות המשותפות שחלקתם יחד לאורך השנים. מחלתה של חברתך שינתה כפי הנראה את אופי החברות בניכן, אולם אני נוטה להאמין כי חברתך חשה באהבתך ובדאגתך כך שהן היא והן בעלה העריכו את ניסיונותייך לסייע. מותו של חבר קרוב עלול להיות מצב קשה ומתסכל כאחד, בעוד הוא מנסה להיות חזק עבור משפחתו של החבר הוא עצמו מתמודד עם רגשות קשים ביותר. אנשים אלו מספרים כי הם מתקשים למצוא מקום פורקן לרגשותיהם ונותרים עם כאב גדול בליבם. בעוד כי המשפחה מקבלת תמיכה אשר מסייעת להתמודדותה, החברים נותרים ללא התמיכה לה הם זקוקים ומתקשים להתמודד עם עצבם ומצוקתם. באם גם את חשה בצורך להביע את אותם הרגשות והתחושות שמעלה אובדנך, אני רוצה להזמין אותך לפנות לקו החם של עמותת "אחת מתשע" בטל 1800-363400המאויש על ידי נשים אשר עברו חוויה דומה לזו של חברתך. בפני נשים אלו תוכלי להביע את כאבך ולשתף אותן גם בחוויות המיוחדות והאירועים אותם חלקתן לאורך חברות ארוכת השנים. כמובן שאנו נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו ולחלוק עימנו את כל רגשותיך ומחשבותיך. אנו כאן בשבילך בכל עת. אנה גולדברט

ברור שעצוב לך, והיה מוזר אילו היה אחרת. אובדן היא תחושה קשה מנשוא. תני לעצמך את הזמן. הכל עדיין טרי מאד.את תחושת האבל צריך לעבור ולעבד, וזה לוקח הרבה זמן. נסי להתנחם בימי חברותכן ובכך שזכית לחברה כזאת. קשה מאד להתמודד עם השרירותיות והריקנות של האובדן. אבל הוא, כמובן, חלק מהחיים. היי סלחנית אל עצמך, עשי את הדברים שאת אוהבת, אולי תנסי לכתוב לעצמך את תחושותיך... והזמן, מה לעשות, משכך בסוף..