שיבת הבהלה או the return off the panic

שלום רב. אני חמש שנים אחרי ניתוחים וארבע וחצי שנים אחרי כימו והקרנות. רציתי להאמין שאני מתרחקת מהפורום לתמיד. עד שהתגלו ציסטות בשחלה וברירית הרחם ("יש צורך בבדיקה ומעקב. אל תדאגי. זה ודאי תוצאה של הטמוקסי.") ובאונקו גיניקולוגיה הזמינו אותי בדחיפות לבדיקה. מחר. והפחד מחלחל. ואני משתיקה אותו, מכסה, מטשטשת, מרפדת אותו בכל מיני רציונאלים.. וגם מנסה לאמר לעצמי שמותר לפחד. שצריך לתת לפחד להיות. אפילו אמרתי לבעלי שאני כנראה באמת פוחדת.. אבל לא השתכנעתי באמת. והנה חזרתי לפורום. כי רק אתן תדעו מה באמת עובר עלי. תודה על ה"הקשבה" רינה

ומותר גם לפחד, הרי אנחנו רק בני אדם, אבל אנחנו כאן בשבילך, לשמוע, לעודד, לאחוז ביד ברגעים הקשים ולאמר לך שתמיד, אבל תמיד יש אור בקצה המנהרה. ואחרי שהבנת שהפניקה לא תעזור, תחשבי חיובי ותראי את הדברים הטובים והיפים שהחיים נותנים לנו גם במצבים הקשים ביותר. גם ברגעים הקשים , עם תוצאות הלוואי הקשות של הכימו אני מנסה לראות את "הפרח שבראש הר הזבל". שיהיה בהצלחה עם הבדיקה והרבה בריאות וכח

רינה היקרה שלום, מדברייך ניכר כי עברה עליך תקופה קשה, ואכן פורום זה הוא המקום בו תוכלי לקבל מענה גם מנשים שעברו חוויה דומה ואשר מבינות ומזדהות עם התחושות המתעוררות בך. בחירתך לחלוק את רגשותייך עימנו הינה משמעותית ביותר, יכולה בפני עצמה "להזיז את גלגלי השינויים" ולגבש שיטות התמודדות יעילות יותר. מכיוון שלעתים מחלת הסרטן הינה מחלה כרונית, הדבר מעורר חששות מהאפשרות של התלקחויות חדשות. תחושת הפחד והדאגה הינם לגיטימיים ומתעוררות בקרב נשים רבות העוברות חוויה דומה לשלך. נסי להיזכר כיצד התמודדת עם הבדיקות ותחושת חוסר הוודאות בעבר ובאיזה אופן התגברת על הרגשות והפחדים אשר עלו בתקופה ההיא. אם כבר אז היו לך כוחות ומדברייך ניכר כי הצלחת להתמודד עם הקשיים שעלו, אז על אחת וכמה הכלים אשר רכשת יעמדו לרשותך גם היום. יתכן ואף תראי שאת חזקה יותר ממה שחשבת שהיית. חשוב שתדעי כי בנוסף לפורום העומד לרשותך, בעמותת אחת מתשע קיים קו חם המאויש על ידי נשים אשר עברו חוויה דומה וישמחו לעמוד לרשותך. מספרו של הקו הוא 1-800-363-400. אנחנו כאן בשבילך. אנה גולדברט

מקווה שהבדיקות יראו את שהרציונליזציה עושה. ואם הרע מכל יעלה אז הרבה כוח והומור. שנה טובה ובריאות מלאה

תודה לכולכן. בינתיים הבדיקה הניבה רק הפניה לבדיקה נוספת בעוד שבוע וחצי. אני חושבת שאני מצליחה לתת מקום מתאים לחששות ולאי הוודאות, לצד המשך השגרה. טוב לדעת שאתם כאן בשבילי.