עיזרו לי

דיון מתוך פורום  סרטן השד

19/09/2005 | 14:56 | מאת: קקק

היי לכולכם אני כבר יומיים קוראת את הפורום הזה ומהססת איך להתחיל לכתוב את דברי( קראתי מיכתבים מתחילת השנה וקראתי את סיפורה של ענת -שזה לא רק סיפור מצמרר אלה זהו סיפור שהכי קרוב אלי כרגע ובגלל זה גם קשה לי נורא) . אמי שהיא כל עולמי,וקשה לתאר את הקשר העצום שיש ביננו- התגלה אצלה לפני כשנתיים וחצי גידול בשד אשר עבר לעצמות ולעמוד השידרה וכרגע ישנם המון תאים במוחה בשלב זה הפסיקו לה את הטיפולים והתרופות אין טעם לגרום לה לעוד סבל מספיק הסבל שהכאבים גורמים לה . נכון לעכשיו היא לא מתפקדת וגם זיכרונה נפגע היא מאוד חלשה מדי פעם מיתלוננת על כאבים בראש היא לא אוכלת ורק מקיאה. קשה לתאר את התקופה הזו לראות אותה ככה סובלת וללא יכולת לעזור לה, קשה להתמודד עם זה, קשה להיות חזק,איך אפשר לאבד מישהו אהוב כל כך בדרך שכזאת איך?תסבירו לי איך? מה לעשות? פעם יכולתי לפנות אליה עם שאלה כזאת היום אין מי שיענה לי,אני עומדת לאבד את הדבר העיקרי והמשמעותי בחיי ובחיי כולנו..אמא.

לקריאה נוספת והעמקה
19/09/2005 | 16:13 | מאת: איריס

הייתי בסרט הזה. לראות את הסבל בלי יכולת לעזור. לעצור את הדמעות בכוח ולחייך גם כשהלב נקרע ורוצים לצרוח. יש מדבקות נגד כאב. מחליפים כל מס' שעות. לאמי נתנו אותן רק כשכבר אבדה את ההכרה. בקשי שיתנו לה אותן. הטיפולים באמת כבר חסרי טעם אבל שלא תסבול לשוא. ומנסיון, ספרי לה כמה את אוהבת אותה. אף פעם לא אומרים מספיק, ומבינים את זה מאוחר מדי. רק בריאות

19/09/2005 | 16:19 | מאת: קקק

מה היה לאימך אם אפשר לשאול?

19/09/2005 | 18:29 | מאת: אנה גולדברט

קקק היקרה, ניכר מדברייך כי את חשה מצוקה רבה לאור מצבה הקשה של אמך. אכן, זהו מצב קשה. ההתמודדות היומיומית עם סבלו של אדם כה קרוב לנו עלולה לעורר תחושות קשות ביותר. רבים המתמודדים עם מצב הדומה לזה שאת מתארת מדווחים על פגישה בתחושת היציבות, על שינויים גדולים בחייהם ועל הקושי להתמודד עם כל אלה. אלה תחושות נורמאליות, אופייניות, והן מוכרות לאנשי המקצוע. השאלות שהעלית קשות ומורכבות, ומעידות על אהבתך הגדולה לאמך. מדברייך ניכר כי במהלך השנים שימשה אמך עמוד תווך עבורך, ואילו כיום התהפכו היוצרות, וסבלה מעורר בך כאב רב. את מתארת את ההיסוסים שלך לפני שבחרת להיפתח ולשתף אותנו בתחושות שלך. ניכר כי לפני שבחרת להציג את דבריך ביצעת בדיקה, על מנת לראות אם מקום זה מתאים לך לחשיפה. דפוס ההתמודדות זה, בנוסף לבחירתך לשתף אותנו ברגשותיך מעידים על הכוח והחוזק שבהתמודדות שלך. לא סיפרת מאיפה את שואבת את הכוח ומי מסייע לך בהתמודדות? בני משפחה רבים המתמודדים עם מחלה של אדם קרוב מעלים תחושות דומות לשלך. השיתוף של האחר, ברגשות יכול להקל פעמים רבות על הכאב שלנו ולסייע לנו לעצב כלים שיסייעו לנו בהתמודדות. בבתי חולים רבים מעמידים לרשות החולים ובני משפחותיהם שרות פסיכולוגי אליו ניתן לפנות ולקבל סיוע נפשי. עמותת אחת מתשע מעמידה לרשותך את הקו החם אשר יאפשר לך לדבר על המחלה של אמך וינסה לסייע בהתמודדות שלך. מספרו של הקו החם: 1-800-363-400 בימים א'-ה'. אנו נשמח לעמוד לרשותך בכל עת, אנה גולדברט

20/09/2005 | 08:45 | מאת: קקק

אכן קשה להתמודד עם מצב כזה וצדקת שאמרת שאימי היתה עבורי עמוד התוון וגם הביטחון והיציבות שלי בחיים בגלל זה קשה לי לחשוב איך יהיו חיי בלעדיה. אמא זוהי דמות חשובה בחיים ועבורי אימי היתה יותר מאמא יש ביננו קשר מאוד מיוחד. מקווה שיהיה איזשהו נס והיא תבריא.

19/09/2005 | 18:47 | מאת: לי

בת כמה אימך אם אפשר לשאול ובת כמה את

20/09/2005 | 08:41 | מאת: קקק

אימי בת 58 ואני בת 27

מנהל פורום סרטן השד