גוש בשד...

ברצוני לשתף את הבנות בסיפור שלי, אני בת 36 אם לשניים, לפני כחודש גיליתי גוש בשד,ונכנסתי ללחץ כבר למחרת קבעתי תור לכירורג וכשהגעתי אליו ממש שקשקתי, אולם הרופא הרגיע אותי ושלח אותי לאולטראסאונד, בבדיקה גילו 2 גושים סולידיים אחד בגודל של 1.5 ס"מ והשני קצת פחות. כשחזרתי לרופא עם התשובות הוא הפנה אותי לביופסיית שד, ואני חשתי שהעולם מתמוטט עליי רק מעצם המחשבה... עד שקבעו לי תור לקח בערך 10 ימים שאני לא יכולה אפילו לתאר מה עבר עליי. כשהגיע יום הבדיקה הלכתי בפחד לעשות את הביופסייה(שלא כאבה בכלל אגב,זו ביופסיית אקדח) וחיכיתי לתשובות בקוצר רוח ובפחד נוראי ,בין לבין התקשרתי לאחת מתשע וענתה לי מישהי מאוד נחמדה שהרגיעה אותי ואמרה לי שגם אם יש משהו זה לא סוף העולם בבוקר יום ראשון האחרון התקשר אליי הרופא הבייתה והודיע לי שהכל תקין ועליי להגיע לביקורת עוד שלושה חודשים. סוף סוף נרגעתי מהלחץ , ולכן בנות אני אומרת שלא כל גוש הוא מפחיד... ואם אתן מגלות גוש בשד לא למות מפחד ,לאזור אומץ וללכת לכירורג , ופה אני רוצה להביע תודתי לד"ר טרויצה אנטון מבי"ח הלל יפה בחדרה ול"אחת מתשע". המון בריאות ואושר לכולן...

לאה, טוב שכך הסתיים. מאחלת לך המון המון בריאות גם בהמשך, אבל אל תזניחי את הבדיקות! חשוב לעשות בקרה צמודה על הגושים לפחות אחת לשנה. לעתים דווקא בגלל שיש גוש והוא נמצא שפיר זה עלול "להרדים את המערכת", כי לא חושדים בו כמו שבגוש חדש. אצלי היה גוש במשך יותר משנתיים וכבר התרגלתי לקיומו, אבל לא זנחתי את הבדיקות. ואכן, עד ש....התגלה מה שהתגלה. נכון שזה מלחיץ, אבל גישתי היא שהסרטן עצמו לא נלחץ מהלחץ, וממשיך בשלו - ולכן עדיף לגלות כמה שיותר מוקדם. אם, ורק אם. וכאמור - הלוואי שלא יהיה.

אם כולן היו נוהגות כמוך ולא מפחדות..., וכמובן אם כולן היו נשלחות מיד לביופסייה..., אני מניח שכמות המתגלות בשלב מוקדם מאוד הייה גדל, למרבה הצער במציאותזה פועל אחרת ונשים מסתובבות שנתיים ולפעמים יותר עם גושים שלא נבדקים. שמח לשמוע שאצליך הכל בסדר, אבל תמשיכי במעקבים , והרבה בריאות.