יחי ההבדל הקטן

לחברותי, לשכנותי, לקולגות שלי, לקרובות משפחה שלי - לכולן מסביבי , וגם לי, יש חזיות שונות , אפשר לומר - מיוחדות . ההבדל הוא שלהן יש חזיות הנקה, ואילו לי יש חזיה עם ריפוד לשד המנותח..... וכן, בא לי לצעוק - אני מקנאה בכן !!!!! אני מקנאה בכן כפי שלא קנאתי באדם מעולם. למה זה מגיע לי ? לא יודעת את התשובה וכנראה לעולם לא אדע..

שלום לך סבלך הוא איום ונורא, גם סבל בני המשפחה, בעל /ילדים הוא נורא, ואני לדוגמא, בעל לאשה נהדרת/נשמה טובה/אם למופת, מדוע לכל הרוחות זה נפל עליה, עלי ועל משפחתינו. מגיע לי/לא מגיע לי, אין לזה תשובות וכבר אמר: "צדיק ורע לו רשע וטוב לו,(אני לא דתי), ואני סובל מלראות את אשתי כפי שהיא אחרי הטיפולים הקשים שעברה,נלחמת לחזור לעצמה,נאבקת בכל כולל בפיאה הקשה לה מנשוא, ואין טעם שאביט על חברי שנשותיהן בריאות (שרובם לא יודעים ממחלת אשתי ) ואבכה. יש לקבל את הגורל, ואת הבילתי נמנע ( יש ספר מעולה של דייל קרנגי שנקרא "אל דאגה"-קראי אותו לאט לאט כל יום דף-הוא אולי יעזור במעט),נסי לחיות את היום והרגע, (זה מומלץ גם לבריאים), וזכרי פתגם שפעם שמעתי: " הקנאה פוגעת אך ורק בעצמה". אם הצלחתי לעזור לו במעט אני שמח. היי חזקה והרבה בריאות.

לסובלת, אם את רוצה לצרוח, תצרחי. ואם את כועסת, תכעסי ואם את מקנא, תקנאי. תאפשרי לעצמך כמו שביטאת את עצמך כאן, לבטא את מה שאת מרגישה. יש מקום לתחושות שלך ולכעסים שלך.תני להן מקום לצאת, אל תלחמי בהן, אל תפחדי מהכעס שלך ומהתסכול ומהשנאה. ולא, זה לא מגיע לך. לא עשית דבר אחד בחיים שבגינו מגיע לך את זה. את לעולם לא תדעי למה כי אין לזה תשובה. זה פשוט לא מגיע לך. אני לא שולחת לך עיצות, או נחמות. אני שולחת לך חיבוק. חיבוק חם בתקווה שייתן לך כח עד שיחלוף הזעם (והוא יחלוף אם תאפשרי לו להיות) ויפנה את מקומו להתמודדות. אני כמובן מזמינה אותך אלינו - לקבוצות התמיכה או לקו החם. בואי, אל תשארי לבד. נועה גואטה רכזת תמיכה וסיוע עמותת אחת מתשע

הצהרת הזדהות! בפעמים הראשונות שהגעתי לבית חולים לבדיקות ולטיפולים השונים ראיתי כל הזמן נשים בהריון ונורא נורא קנאתי בהן - וחשבתי לעצמי, שזה הגיל שאני אמורה להגיע לבדיקות מעקב להריון ולבית חולים עמ"נ ללדת... וחשבתי שהן מגדלות בתוכן חיים ואני מגדלת בתוכי מוות. ולמה? ככה! ומסתבר שככה זו כן תשובה.

מזדהה גם! כתבת נהדר, מסכימה עם כל מילה. וטוב לי לקרוא את הדברים האלה, כי מעבר לכאב ולקושי האובייקטיבי, יש גם איזשהו קשר שתיקה סביב הנושא. כי הרי אין מה לעשות בפועל - צריך לחכות, לקוות ולהתגבר, אז אנשים אוהבים להגיד "תעזבי את זה בינתיים", "אל תרחמי על עצמך", "בטוח שיהיה בסדר" וכו'.....וחלק גדול מאותן אנשים שאומרים זאת, הן נשים - חברות, אחיות ומכרות, שבעודן אומרות זאת הן בהיריון, אחרי לידה או עם ילדים. קל להן לדבר....

צריך לקבל את החיים כמו שהנם לא יעזור לא לך ולא לאף אחת לקחת את החיים קשה ולשאול למה? אני קיבלתי את הדברים כמו שהם אני מאושרת שאני קמה כל בוקר רואה את השמש את המשפחה וממשיכה בשיגרת חיי אפילו שאני אולי לא כמו כולם. בדברים מסויימים קחי את הכול כמו שבא ותהיה מאושרת על כל יום שיש לך.