חברתי הטובה חלתה

יש לי חברת ילדות,,, כיום אנו אימאות הילדים שלנו באותו גן,ואני עוזרת לה כמה שאפשר .אבל מה שמציק לי, שהיום כבר שנה אחרי היא נמנעת ממש מכל פיעילות כאילו אין רצון,, וזה חל בזה שיש אפילו מסיבה או סדנא בגן ,היא אומרת אין לי עצבים וכמובן הילד לא הולך אבל מה שחשוב זה היא,שהיא לא תורמת לחייה שמחת חיים ויש לה סיבה כי מחלימה , שלא נדבר שבעלה אפילו אמר לי אני כבר מיואש אני הולך כבר שנה וחצי לארועים לבד כציד לעזור לה לצאת מהדיכאון כי אני חברת ילדות והיא מה זה הייתה שונה

טלי יקרה שלום רב, ראשית כל אני מאוד שמחה על פנייתך אלינו שללא ספק מעידה על דאגתך ואהבתך הכנה לחברה שלך. אני יודעת מתוך נסיוני כרכזת קו חם בעמותה כי לעיתים התנהגויות של נשים שהיו חולות בסרטן השד והחלימו נראות לעיתים לא ממש "הגיוניות" למביט מהצד. חשוב לי לומר לך שהחלמה מסרטן השד אינה נגמרת ביום בו מסתיימים הטיפולים, אלא, להפך, זהו השלב שבו מתחילות לעלות השאלות, החרדות והפחדים. מחלת הסרטן מערערת את כל סדרי החיים. היא מערערת את כל הבטחונות שחשבנו שיש לנו,את תפיסות העולם וסדרי העדיפויות. הכל משתנה.התמודדות עם המחלה, גם לאחר ההחלמה הרפואית מעלה שאלות של זהות, נשיות, מיניות, ילדים, חזרת המחלה ובעיקר על חיים ומוות. ולכן, אכן היא שונה. כנראה שהיא כבר לא תהיה אותה חברה שהכרת. לא פחות טובה, אבל אחרת. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך היא לא להאיץ בה, אלא לנסות להיות איתה במקום בו היא נמצאת ולבדוק איתה מה עושה לה טוב. יכול להיות שכדאי להציע לה להצטרף לקבוצת תמיכה שבה היא יכולה לשתף נשים אחרות בקשיים. בעמותת אחת מתשע מתקיימת קבוצות תמיכה. כמו כן אפשר להציע לה לשוחח עם מתנדבות הקו החם של העמותה, כולן נשים שהחלימו מסרטן השד. מספר הטל' של הקו החם של העמותה 1-800-363-400 כמו כן אפשר לחשוב גם על עזרה מקצועית. בהצלחה, מיכל כהן, עו"ס רכזת קו חם, עמותת אחת מתשע