הפחד שהשתלט עלי

שלום! אימי( ז"ל) , כל כך מוזר לכתוב ז"ל , אבל לצערי זו המציאות...לאמא התגלה גוש סרטני בשד ב1991 נותחה ומאז היא במעקב אונקולוגי , עד לפני חצי שנה שספירת הדם השתנתה שוב והתגלה לה גידול באיזור הכבד , היא עברה לצערי טיפולים ניסוניים אבל המצב רק החמיר ומרגע הגילוי תוך4 חודשים נפתרה. מאז אני ביצעתי מס' פעמים ממוגראפיה היות ואני בסיכון , שכחתי לציין שאני בת 36 ויש לי 2 ילדים . היום עם על העצב וכל המועקה על הסוף הטראגי של אימי ואפשר לומר החוסר התמודדות עם האובדן היחסית פתאומיאני פוחדת לחזור לבצע ממוגרפיה , יש לי תור לכירורג שד ביום ה' הקרוב , היות ואני מרגישה שינוי במבנה בשג וכאבים באזור בית השחי . אשמח לשוחח עם משהו על האובדן , כי קשה לי מאוד . תודה ירדן 0545352496

ירדן שלום רב, מתוך דבריך הכואבים אני שומעת הרבה מאוד כאב ופחד. התמודדות עם מוות של אדם קרוב כל כך אינה קלה כלל. מוות של אדם קרוב פוגע בתחושת היציבות והבטחון ומערער את תחושת שיווי המשקל. אין ספק שמותה של אמך משנה את כל המציאות עבורך. הפחדים עליהם את מדברת הם מאוד מובנים ולגיטימיים. נכון כי נראה שהפחד שלך ללכת להבדק אינו נורמאלי אולם הוא בהחלט כזה. חשוב שתזכרי שלכל אחד יש דרכים משלו להתמודד עם אובדן שתלויות באופי הקשר עם הנפטר, באופי האדם עצמו וביכולתו להתמודד עם משברים. אני שומעת מתוך דבריך קריאה לעזרה ובקשה לחלוק עם אחרים את הקשיים בהתמודדות עם מותה של אמך. אני מזמינה אותך לפנות אלינו, לשתף, לחלוק ולהתמך. יחד עם זאת הייתי מציעה לך לשקול גם עזרה מקצועית. אשר לכירורג אליו את מוזמנת השבוע, אני בהחלט יכולה להבין את החשש הגדול שלך, אולם חשוב שתזכרי שאין הכרח שאם אמא חלתה שגם את תחלי. למען שלוות נפשך ובריאותך כן חשוב שתעשי את הבדיקה. אנחנו נמצאות כאן עבורך ומוכנות ללוות אותך בתקופה הקשה שאת עוברת בברכה, מיכל כהן, רכזת קו חם עמותת אחת מתשע

שלום לך את פוחדת מהגנטיקה ואולם רוב רובם של מקרי סרטן השד אינו גנטי אם לעוד כמה בנות משפחה היה סרטן השד היה רצוי להיות במעקב. אחרת זה פשוט תופס באופן מקרי נשים פה ושם רוב הסיכויים שהכל בסדר אצלך את אישה צעירה ומבחינה הורמונלית יש פעילות שמשפיעה לעיתים על מרקם השד. למען הסר דאגה לכי לרופא אין לך מה לדאוג בברכה ריקי

איך את יודעת שרוב הסרטנים לא גנטיים, הרי הבדיקות שעושים היום לנשאיות מזהות רק 2-3 מתוך 300 גנים.

ירדן הפחד שלך נראה לי מובן וטבעי - גם עולות לך תחושות קשות בעקבות האובדן שאת חשה וגם הבדיקה הצפויה מעלה חשש. מכיוון שקשה להיפתר מפחדים - לפעמים מרגישים שהם עצמאיים מחוץ לשליטתנו - אני מציעה לך לקחת את הפחד וללכת יחד איתו לרופא. וגם לרופא אפשר להגיד שפוחדים, וכן מומלץ לא ללכת לבד, מאוד עוזר שמישהו מחכה איתך בתור ופוגש אותך בחוץ לאחר הפגישה או נכנס יחד איתך אם את מרגישה בנוח לכך. בכל מקרה אל תתני לפחד ולכאב לגרום לך להחליט לא להיבדק אצל רופא, שיהיה לך בהצלחה