בעיה

אני אחרי כל הטיפולים ובמעקב שוטף. הבעיה שלי שמהרגע שהחלמתי, אני מקנאה מאוד בכל אחת שעוברת לידי ברחוב , כי היא בריאה . זה משגע אותי . כל אחת שלא חלתה , מבחינתי טוב לה יותר ממני .כי היא לא צריכה להתמודד עם שד שעבר ניתוח, עם איסור להרות, עם יד בסיכון , עם אל ווסת , עם השמנה בגלל כדורים ,ועוד ועוד ... וזה מקשה עלי את החיים כי בכל אחת אני רואה את הבחורה הבריאה שהייתי וכבר לא אחזור להיות... אני יודעת שעלי לשנות קו מחשבה , שעלי לשמוח ולהתחזק , אבל כשאני ב"רחוב" אני פתאום מבינה כמה אני "לא בריאה" לעומתן....

קטונתי מלתת לך עצות כי ההתמודדות היא דבר אישי לכל אחת. יכולה רק להגיד לך שאני מבינה ומכירה את המצב הזה בדיוק..........אולי לכן קשה לי לתת עצה, גם אני מחפשת פתרונות. מה שמוזר לי לגבי עצמי, שדווקא בתקופת הטיפולים עצמם לא כ"כ הרגשתי כך כלפי הסביבה ואילו עכשיו התחושות דומיננטיות מאוד. לא רק ברחוב, גם בקשרים אישיים רבים. רק מילה אחת לפרופורציה, ברור שהאנשים ברחוב אינם נטולי דאגות, אולי חלקן קשות, ולרוב אי אפשר לראות את זה עליהם, כפי שכנראה גם עלייך זה לא ניכר כמי שהחלימה מסרטנשד. זה לא אמור להפחית משהו מתחושתך, אלא אני אומרת זאת בניסיון להקל במעט - ברור שלך קשה אבל לא בהכרח לכל השאר קלי קלות

בפורום סרטן השד ב-NRG יש שם יועץ בדיוק לבעיות האלה. כדאי לנסות http://forums.nrg.co.il/index.php?act=forum&do=forum&forum=120

שלום לך, אני לא יודעת מי החליט שעכשיו שהכל נגמר ואת צריכה "לשמוח" ו"לשנות קו מחשבה". אני שומעת מהרבה מאד נשים שמתארות תחושות דומות לשלך. המחשבה שהבראת ואת יוצאת לדרך שמחה ומאושרת והכל מאחוריך, היא מחשבה מוטעת ומאפיינת אולי חלק מהאנשים בסביבתך המעוניינים לראות אותך חוזרת לשיגרה. המציאות היא כי ההתמודדות הקשה דווקא מתחילה עכשיו. עכשיו כפי שכתבת כל כך חזק ואמיתי, עכשיו את יוצאת לרחוב וצריכה להתמודד עם ההשלכות של סרטן השד על החיים שלך. כן את כועסת עכשיו וכן את מקנא בנשים הבריאות שמתרוצצות סביבך וכן את בסדר! הדרך בה את בוחרת כאן, האומץ בו את מאפשרת לעצמך להתבטא, להיות בקשר עם התחושות שלך, נראה לי כי זאת תחילתה של הדרך להתמודדות. העצה שלי אליך זה שתאפשרי לעצמך לכעוס, לכאוב ולהוציא כל מה שאת מרגישה. אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה - בואי ותצטרפי לקבוצות התמיכה שמתקיימותבעמותה ותפגשי עם נשים שמרגישות כמוך. יחד נלמד איך להתמודד עם התחושות הקשות ולהמשיך לצעוד ברחוב... מחכה לשמוע ממך נועה גואטה רכזת תמיכה עמותת אחת מתשע

ככלל, אל תקנאי באף אחת. חליתי בסרטן השד והחלמתי וכשאני פוסעת ברחוב אני שמה לב לאור השמש ולאויר הנעים. קל מאוד להיגרר למחשבות קשות, אבל אין לדעת מה מתחולל אצל כל איש/אישה שאת מביטה בו/בה. הרי אין לדעת מחיצוניות מה עובר על האדם. התרכזי בחייך ובאושרך. לאט לאט תחדלי לחשוב מחשבות מסוג זה. מבטיחה לך.