הרגשה של חוסר רצון להמשיך

במשך כל התקופה הייתי במרוץ של לעבור את הכל, לסיים ולשרוד בשביל בתי היקרה ובשביל עצמי, אבל לא המרקרים עדיין עולים מה עלי לעשות ? איזה בדיקות הזמן עובר והכאב גדל זה המצב עדיין כואבת מהמחלה, הרגשה של דאגות ודמיונות עד שחציתי את קו הסיום.. חשבתי שזה הסוף אבל כנראה במובנים רבים זה רק ההתחלה. עברתי כמה סדרות של טיפולים הכעס פורח. הרגשה של חוסר רצון להמשיך. רוצה להרגיש טוב בחיים, החיים הם מסתורין, אני לא מסוגלת להבין אותם. ברגע שמקבלים את המחלה הנוראה שום דבר לא משמח.

אני גם באותו ה"סרט", כל פעם מגיעה לסוף הדרך ואז הופ שוב פעם תשובה לא טובה וכו', זה תמיד נראה כאילו חזרנו לנקודת ההתחלה, אבל זה ממש לא נכון, כל שלב מקדם אותנו לסוף הדרך הנוראית הזאת. הבנתי שאחת הטעויות היא לעמוד עם סטופר, הכי טוב זה לאט לאט אבל בטוח, לכל דבר יש סיבה בחיים, וכל עכבה לטובה והמשפטים האלו הם לא סתמיים, צריך להבין משהו מכל ה"סרט" הזה, ומהו המסר? לפני שקיבלת את המחלה הנוראית היית מאושרת? חיית את החיים בצורה הנכונה? ומה זו הצורה הנכונה לחיות את החיים? אלו הן המחשבות שצריכות להיות לך (לדעתי) ולא מחשבות של דאגות כי זה לא מוביל אותנו לשום מקום, צריך לחשוב על שינוי, וב ה כ ל. כל הזמן צריך לשמוח, להיות עם אנשים זה ממש עוזר, ותאמיני לי שגם אני לא במצב מי יודע מה, אבל אני משתדלת כל הזמן לעשות דברים, להיות עסוקה בדברים חיוביים. ותזכרי תמיד : חייבים לחיות.

לב, "חשבתי שזה הסוף אבל זה עדיין רק ההתחלה". אני לא מרגישה מתוך הדברים שכתבת שאת נמצאת בתחילת הדרך. את נשמעת לי כמי שעברה כברת דרך לא קצרה בתהליך ההתמודדות עם המחלה. ואת יודעת מה, אולי גם אי אפשר להגיד שסרטן השד הוא ההתחלה כי במהלך חייך אני מניחה כי היו סוגים שונים של התמודדויות וסרטן השד היא התמודדות נוספת בתוך החיים. אז אולי אין סוף ואין החלה, אולי יש תהליך. תהליך שמורכב מכל מיני מצבים ורגעים שבחלקן את מרגישה שהתגברת, שנתת את כל הכוחות שלך, שעשית את כל מה שהיה בידיים שלךב בשביל להבריא וברגעים אחרים את מרגישה שאין בך כוחות. שדי נמאס אין לך רצון להמשיך. ואולי אם תביני שזה תהליך תוכלי לסלוח לעצמך ולקבל את זה שיש רגעים שבהם לא רוצים להמשיך ושיש גם מקום לרגעים כאלו. (וזה לא מפחית או מבטל את הרגעים בהם יש רצון לחיות) עצם הפנייה והכתיבה שלך היא בעיני התמודדות גם עם הרגעים הקשים האלו. אפשר לעבור את הרגעים האלו לבד ואפשר גם לעבור אותם יחד, ואם את רוצה להמשיך ולהיעזר בנו נשמח. או בקו החם או בקבוצות תמיכה תכירי נשים שחוות בדיוק את אותם מעברים שאת מתארת ותוכלנה לשמוח איתך ברגעי החוזק וגם להיות איתך באותם רגעים בהם את מרגישה שאין לך כוח יותר. נועה גואטה רכזת תמיכה וסיוע עמותת אחת מתשע 03-6021717 שלוחה 226 [email protected]