זו דעתי

כששמעתי שענת נפטרה, בכיתי המון, מעולם לא הכרתי אותה, לא נראה לי שאפילו "דיברנו" בפורום - ובכל זאת, כאבתי את כאבה ואת כאב המשפחה. במשך מספר ימים רק דיברתי על הכוחות שהיו לה, על זה שהיא נלחמה המון. אבל אני חושבת שמה שקורה פה הוא לא נכון (לדעתי בלבד) - יש כאלה שסובבות סביב מותה - מה עשתה ברגעיה האחרונים, מה אמרה, מי היה לידה וכו', ואחותה, רונית, עונה על שאלות אלה ב רצון (או שלא) , לדעתי - מספיק להסתובב סביב המוות וסביב הכאב הזה, אנחנו בחיים ואנחנו נמשיך לחיות ונמשיך להילחם ורובנו (הלוואי וכולנו) נצליח. גם ענת נלחמה ונלחמה יפה מאוד, ובכוחות מאוד מיוחדים לה, לצערי היא לא הצליחה, אבל זה לא אומר שצריך עכשיו להסתובב סביב מותה. צריך להניח לה ולמשפחה וצריך להמשיך הלאה באמונה שנצליח, לא לזכור את הכישלון, אלא את המלחמה, לא את הסוף אלא את הדרך. ולדעתי, רונית, אחותה של ענת, את צריכה להניח לפורום זה ולאסוף את כאבך ולהמשיך הלאה לחיות, ואם את רוצה להנציח את ענת, תיעזרי בבת שלה הקטנה, ולא בחיפוש ובתשובות, מה היו מילותיה האחרונות או דעתה או אם סבלה, או אם יש חיים אחרי.... כל מילותיי אלו לא באות לפגוע באף אחת, חס וחלילה, אלא לומר את דעתי בלבד. אני כואבת את מותה של ענת כמו כולכן.

החשיבה שלך מאד לא הוגנת כל אחת ואחת יכולה לדבר ולהזכיר את ענת ז"ל כי היא היתה בחורה חזקה ומדאימה באישיותה וזה המקום לפרוק את הכאב של כל אחת ואחת. רונית אחות שעל ענת אישיות מיוחדת במינה וזה המקום לתמוך בכאב שהיא סוחבת איתה. אנחנו איתך רונית יקירה.

בטח שצריך לתמוך ולדבר, אבל לא בחזרה לאחור ובאיזו מידה גדולה של רחמים כלפי המשפחה, וגם כל אחת כלפי עצמה. זה לא ירים אותם, אלא ישקיעו אותם, הם צריכים כוחות להמשיך בחיים ולהמשיך בטיפול יודפת, שתגדל להעריך את אמא שלה. צריך לזכור את ענת בגדולתה ובכוחה וגם בעוצמה שהיא העניקה לכולם, ולא צריך להתברבר בשאלות לא רלוונטיות, ושלא תבינו לא נכון - אני כן כואבת את מותה, ואני חושבת שצריך לזכור את הגדולה שלה. והמקום הזה הוא באמת מקום של התפרקות, אבל צריך גם למצוא את החיובי בכל דבר, ולא לשקוע בשלילי. ענת נלחמה בכוחות עצומים, ואת זה צריך לזכור.

שלום לך את יודעת שמפעם לפעם ככה באופן לא רצוני עולים בעיני דמעות כשאני ניזכרת בבחורה המופלאה הזאת ענת שחם ו"כולה" פגשתי בה פעם אחת - זה אבל שעוטף היא היתה מעין גורו שלנו פה בצ'ט גורו במובן הכי יפה של המילה וזה קשה קשה לראות מישהי שכה נילחמה על חייה שכה נילחמה לראות את ביתה גדלה וללוות אותה כמו שכל אמא מלווה את ביתה להיות עם בעלה להיות עם משפחתה ובנוסף לכך מצאה את הזמן לכתוב בפרוטרוט ולשתף אותנו בעובר עליה עד אותו הרגע שלבטח לא יכלה להקיש במקלדת כמה כואב ריקי

לבעלת הדעה השונה, כל אחד מביע את האבל בצורה אחרת ולפעמים היכולת והאפשרות לדבר ולחלוק את הכאב הכבד במותה של ענת ז"ל .ויש כאלה שלא מדברים אלא מפנימים ואז ההתמודדות יותר קלה להםאבל יש לכבד את רצונה של רונית ורצון אלא שזקוקים לדבר על העבר. האפשרות של רונית לחלוק איתנו שאהבנו והערכנו את ענת מקל במעט את הכאב שחשנו כולנו שענת נפטרה אין יום שאני לא חושבת עליה והעצב והדמעות יורדות זה לא הוגן אישה צעירה ואמא צעירה שרצתה לחיות מה מסובך בזה? אבל לחיים ולמוות יש החלטות אחרות והכאב גדול . למזלנו יש לנו את הפורום החם הזה לפרוק את כאבנו כולנו משפחה אחת שאיבדנו אחות . ולמשפחתה של ענת שלא תדעו עוד צער.