עצה ותגובה

שלום לכם. אני מחלימת סרטן כמעט 3 שנים . והנה התווספו למקום עבודתי עוד 2 מחלימות סרטן. זה כשנה הגיעה למקום עבודתנו (עובדת עם קהל) פקידה חדשה. לפני מספר חודשים תוך כדי עבודה שמעתי בקול : החולות ... החולות... ועלינו מוטל כל העבודה... ועוד .... כמובן שלי היה מאוד קשה להתעלם. הרמתי מבט ישיר אל הפקידה שדיברה. ואז התנצלה ואמרה שלא מדובר בי. כי למרות המחלה אני עובדת כרגיל ומבצעת כל מטלה שמטולת עלי. והנה הם עברו לחולה אחרת וממש מתעללים בה. וכל הזמן מדברים שהחולות לא מספיק יעילות ולידן הן מדברות עלי. הבחורה האחרת ממש נכנסה ללחץ. שאלתי את מנהלת המחלקה והיא אמרה לי כמה אני נחוצה. עלי לציין שאני אמורה לעבוד רק 5 שעות ביום. ולמרות זאת אני נשארת 6 שעות ואף יותר. רציתי לשמוע חוות דעתכן.

דבורה, מה שאת מתארת חוזר בצורות שונות ומשונות כל הזמן. קודם כל, כדאי להתקשח, רגישות היתר שלנו לדעתם של האחרים עלינו לא ממש עוזרת להבראה. חוץ מזה, אפשר להישיר מבט למישהי שמתנהגת באופן מכוער כזה, אולי כשהיא זורקת איזו הערה לגבי מישהי אחרת, ופשוט לומר לה: "אני לא מאחלת לך שתצטרכי לעמוד במצב כזה". אם היא לא אטומה לגמרי, זה עשוי לנער אותה. ובכלל, לדעתי, את לא צריכה להתאמץ עכשו להיות קדושה יותר מהאפיפיור ולעבוד יותר קשה, דווקא כי את צריכה להוכיח שהסרטן לא גרע ממך. תעשי מה שצריך, ואת רגשי האשמה כדאי לזרוק. אני יכולה לומר לך כשכשהבנתי שחיי מוטלים על הכף, עזבתי, כדי להתמסר להבראה, את עבודתי כמרצה שלושה שיעורים אחרי תחילת הסמסטר, שזה משהו נורא לגבי מי שמבין כמה מסובך למצוא מרצה מחליף, וכמה סטודנטים תלויים בקורסים האלה. ובכל זאת, חיי חשובים יותר. לעומת זאת, בטיפוליי בגרמניה פגשתי בחורה אמריקאית שדחתה את בואה לטיפול בכמה חודשים עד שתסתיים שנת הלימודים (היא הייתה מורה בבית ספר יסודי), וכשהגיעה כבר היו לה גרורות במוח, והיא הייתה גמורה. אני יודעת שמצבך הרבה יותר פשוט, אבל תפרגני לעצמך. יש לך כל הזכות לכך. שלך, ענת

אני ממש מודה לך על תשובתך. חיזקת אותי מאוד. תודה רבה וכל טוב.