במזל סרטן 6

שלום לכולן ולכולם קודם כל למגיבים שלי, אני תמיד מרגישה טוב לקרוא אתכם, והרבה פעמים גם מקבלת זוויות ראייה שלא חשבתי עליהן. היו לי כמה פעמים שממש נדהמתי מאמיתות שגיליתי בדברים שנכתבו אליי, וחשבתי שייתכן שאני מעבירה בכתיבה דברים שלגביי הם מעורפלים, אבל מי שקורא אותי יודע, יותר טוב ממני, "לקרוא" דרכם את המצב שלי. בכל מקרה, אני רוצה להודות לכולכם (לחיה, דבי, חן ומן מהפעם האחרונה, לכל המגיבים מקודם, וגם לאלה שלא כותבים) על הגיבוי, שהרי "רק בגלל הרוח הנושבת בגבי..." היה המוטו שאיתו הלכתי לטיפול הראשון בגרמניה. אני עדיין "מתה" על השיר הזה, אלא שהייתי מחליפה את המילה הראשונה במוטו הזה ל"גם", כי הרוב זה אני. ואת, כל אחת, לעצמך. אני יודעת שבמצב שלי, המייאש כמעט כל רופא שמסתכל על תולדות הסרטן שלי, אני צריכה לעשות מה שעשה הברון מינכהאוזן כשהוא שקע בביצה - לתפוס את עצמי בשערות ולמשוך את עצמי החוצה. גם אם השערות קצרות, גם אם היד קצת חלשה מהניתוח - דברים כאלה מצליחים לא רק באגדות. חוץ מזה, יש לי שתי תגובות ספציפיות. לרנה, תאמיני לי שכל אחת מאיתנו נראית מתישהו עצומה מהחיים. עצם ההתמודדות עם הדבר הזה הוא משהו לא נתפש. את יודעת מה?! לפעמים אני לא יודעת אם אלה שמחליטות בשלוות נפש למות הן לא יותר אמיצות ממני. למשל, מישהי שאני יודעת עליה, אמא לארבעה ילדים, שהחליטה אחרי הטיפול הכימותרפי הראשון, שהיא לא מטפלת יותר בסרטן, ומתה לאחר זמן לא רב - ההחלטה שלה היא לא גדולה מהחיים? אני לא מרגישה גיבורה, ואני קצת מתקוממת כשאומרים לי את זה. אני פשוט רוצה לחיות, ומתכוונת להפוך כל אבן בדרך למטרה הזאת. ולשירלי, חזרתי לבשר הבקר ולסלק כי ההמוגלובין שלי היה ממש נמוך, ולא רציתי זריקות. לפי הגישה של סנט ג'ורג', הבעיה עם בשר בקר היא ההורמונים שהפרות מקבלות, כי אין בעיה עם אוכל מהחי, אדרבא, דגים זה חובה, ועוף ובשר כבש זה גם בסדר. לגבי סלק אני צריכה לשאול את קורנליה, התזונאית, כי היא אומרת שאנחנו צריכים סוכרים, והסוכרים הטובים ביותר לנו הם אלה שבאים מפירות או מירקות מתוקים (כמו בטטה). וכן, את יכולה לכתוב לי לדוא"ל, בגרמניה (אני נוסעת ביום ראשון הקרוב) יהיה לי יותר זמן להיכנס לאינטרנט. וואו, כתבתי כל כך הרבה עד עכשו, וכבר ממש מאוחר, אז אכתוב מהר את מה שלכבודו קמתי מהמיטה אחרי שכבר הלכתי לישון. לצחוק כל הדרך... שלשום יודפת התיישבה עליי והניחה את הראש על החזה שלי. כבר הזכרתי את זה שבעקבות השחזור הדו צדדי שעברתי החזה שלי הוא ממש לא "כרית", וגם יודפת, שכבר חוותה ציצי של נשים אחרות, שמה לב לזה. אז היא אמרה לי "אמא, תסדרי את הציצי". אני חטפתי התקף צחוק כזה שלא היה לי המון זמן, והרגשתי שהצחוק ממש כואב לי בבית החזה, והבנתי שבאמת לא צחקתי הרבה זמן, ושבאמת, כמו שאומרים רבים, הצחוק הוא ריפוי. והיום פעמיים תפסתי את עצמי ממש-ממש צוחקת, שוב עד כאב, ואני מקווה שזה אומר שאני הולכת לצחוק הרבה. כי, לגביי, הצחוק זה אנתיתזה לטרור שהסרטן מטיל עליי. צחוק, שמחה ומוזיקה הם עזרים שאני רוצה לגייס לעזרתי, וכבר המון זמן אני רוצה שכל הזמן אני אשיר (כמו שהייתי רגילה לעשות), ואצחק, והבעיה שהדברים האלה צריכים להיות די ספונטניים, וכל הזמן פחדתי שאני יותר מדי אנסה לאלץ את עצמי להם, ולכן לא אצליח, ועכשו אני מרגישה שזה מתחיל "לזרום". שלרגע לא תהיה טעות, זה לא היה צץ לי סתם ככה. אני עבדתי על זה קשה, עם הרבה תרגילי הרפיה גופנית ודימויים מחשבתיים, כי פחדתי "לשקוע" יותר ויותר. הלוואי שאוכל להתמיד בשמחה, בשירים ובצחוק. ומצאה חן בעיניי אהובה עוזרי (הזמרת ששרה שירי דיכאון כשאני הייתי נערה) ששוחחה עם קובי מידן בתוכנית שלו. היא עכשו חוזרת לשיר אחרי כריתת שפתות הקול שלה בעקבות סרטן בגרון, והיא סיפרה שהיא קוראת לסרטן שלה "סרטניקו". למה?! שאל הפסיכולוג, והיא ענתה ש "סרטן" זה בומבה, ו"סרטניקו" זה משהו עדין כזה. והרי משהו עדין אפשר לנצח בקלות, בטח מישהי עם עוצמות כמו שלה. כשאהיה בגרמניה לא אוכל לכתוב, אולי כמה מילים באנגלית, אבל אוכל לקרוא. אז, בינתיים, הרבה צחוק, לכן ולי. שלכם, ענת

לענת היקרה, כרגיל, מחזיקים לך אצבעות לקראת הטיפול הקרב. כרגיל, נפעמים ומתפעלים מכושר הביטוי, מתעצומות הנפש, מכושר הניתוח ומהדרך בה בחרת להלחם. גם הכנסת הצחוק למינון התרופות אכן תעזור, אני בטוחה. שבת שלום, דרך צלחה, טיפול קל , ב ה צ ל ח ה ורפואה שלמה! ד"ש לבעל וליודפת.

ענתי שתהיה לך ולבני ביתך שבת שלום ! אין פעם שלאחר שאני קוראת את מזל סרטן ואני לא מרוגשת ורוצה רק לחבק אותך . סעי לשלום ותחזרי בשלום עם חדשות משמחות .. את בלבי .

הצליחי בדרך בה את נמצאת, באת רפואה שלמה, יש לי מצב רוח טוב מיכולת הביטוי של יודפת. גם ילדי מפציצים אותי ביציאות שנונות בלתי מתוכננות כמו אמא, תחשבי על כדורסל שכאת רוצה משהו מהמדף למעלה וקשה לך להגיע מה עושים? נכון ניתור קטנטן תגיעי או שלא , שתנסי? אחרי שזה נאמר רק הבנתי כמה יש בזה כפל משמעויות, ונהנתי יותר. בריאות והרגשה טובה לך עד כמה שאפשר-כשאפשר, אורנה-

היי ענתי מאחלת לך הצלחה שיעבור בקלות אמן ואמן ריקי

ענת. ש המופלאה. מאמרייך מרתקים ,בהצלחה בגרמנייה. עד לפני חצי שנה חיינו אני ואשתי בעולמם של צהבריאים (וגם השוטים....), כיום לאחר שהגוש הכריז על קיומו, אנו כבר יודעים מיהם חברינו האמיתיים, למי אפשר ונוח לספר ולמי לא,מול מי בוכים וממי מסתירים, וההפתעות קשות ורבות, מי שנחשבו כקרובים ביותר יורדים מהרשימה, ודווקא ידיד וחבר רחוק מהנעורים, הופך למשענת תמיכה. עם הורים זקנים וממורמרים ממילא קשה להסתדר ואי אפשר להיתמך. רק בשבועיים האחרונים, נעלמו בחטף מהעולם כ-125000 נשמות באסון באסייה, הבודיהיסטים מאמינים בנשמה הניצחית, ואנו המערביים מחפשים את דרכינו, מה שלא יהייה כל פעם שאת מפרסמת כאן מאמא במזל סרטן, אני נכנס לקרוא ויוצא מרותק. יש לך שילוב של הומור, אירונייה, חוכמת חיים, אהבת היופי ועוד. חזקי ואמצי ענת.ש בדרכך לגרמנייה והתלבשי טוב כי קר שם.. הרבה בריאות מן.