במזל סרטן 4

לכולן ולכולם, היום אין לי ממש זמן, ובכל זאת, לכבוד היום הקצר ביותר בשנה, רציתי לכתוב משהו. אולי זה יישמע מוזר, אבל לגביי היום הזה מאז ומתמיד היה משמעותי, אני יודעת שמעתה והלאה הימים מתארכים, וזה אומר יותר אור, יותר שמחה, יותר אנרגיה. ואפילו שהאדמה רטובה לגמרי, וכל הזמן יורדות טיפות דקיקות של גשם, ואי אפשר לראות אפילו פיסה של תכלת בשמיים - אין לי תחושה של יום אפור. בהמשך למה שכתבתי בפעם הקודמת, רציתי להזכיר שתמיד יש אופצית אחרות, גם אם בהתחלה הן מפחידות. על מה אני מדברת? ובכן, משום מה היה לי מאוד קשה להחליט ללכת לטיפול כלשהו בבית חולים אחר מלבד "הדסה", גם בגלל המוניטין שלו וגם בגלל חלק מהאנשים (רופאים, אחיות, ועובדים מנהליים, וגם עובדים סוציאליים ואפילו שומרים שכבר מכירים), וגם בגלל סנטימנטים (את יודפת ילדתי בו). ובכל זאת, הייתי צריכה לקבל זומרה, וירושלים כבר לא כל כך קרובה אליי, אז הטרחתי את עצמי ללמוד נהלים אחרים של הזמנת תור וקבלת התחייבות, ונסעתי לקבל את העירוי בבית חולים העמק בעפולה. להפתעתי, התקבלתי על ידי אונקולוג בכיר לשיחה נינוחה, והוא באמת שאל והתעניין, ובשום פנים ואופן לא נראה כאילו הוא רק מחכה "לנער" אותי וללכת הלאה. זה היה דגם של איש שסקרן לגבי תחום העיסוק שלו, שמוכן לשמוע, שמודה שהוא לא מצליח לעקוב אחרי כל החידושים בתחום, שמשתף - בקיצור שלא משחק אותה אלוהים, אלא איש מדע שאוהב את תחום העיסוק שלו ואת המגע עם האנשים. לאחר ההיתקלויות האחרונות שלי עם עמיתים שלו המפגש עם ד"ר ס' היה מאוד מאזן, וכן, גם הנאה אינטלקטואלית. טיפול יום הוא כנראה די דומה בכל מקום. גם אצלם היה לחץ - ככה הם אמרו - למרות שלי, כבוגרת טיפול יום הדסה עין כרם, זה נראה שלו בהחלט. היו אותם פרצופים מפוחדים עד מקבלים את הדין, אבל גם הייתה מוזיקה. הייתה האחות החביבה במיוחד. הייתה האחות עם ההבעה האטומה, אבל לא הייתה אחות שהתלוננה בקול באמצע החדר כמה החולים מטרידים אותה. והייתה האחות הראשית המתמרנת בין כולם, ובסוף חצי מתנצלת על ההמתנה הארוכה בשביל עשר דקות של עירוי, אבל לא הכרתי אף אחד. בקיצור היה דומה, אבל יותר נעים. זה לימד אותי (פעם נוספת) שלפעמים כדאי לצאת מהמוכר, ולנסות דברים אחרים גם אם אין להם אותה הילה. מדי פעם יש הפתעה נעימה. שלכם, ענת

כבר אמרו חכמנו על כורחך אתה נולד וכו' אבל לגבי איך תחיה ומי יחליט בשבילך זה לא נאמר בשום מקרה, כאן האדם שאכל מעץ הדעת הרבה או מעט יגיב בהתאם לדברים שקורים לו בחיים. יש אנשים שיכינו את עצמם לכל מצב טוב או רע ויש כאלה שיגידו מה שיהיה יהיה ולא יתנו דעתם לדקויות המיוחדות למצבם. יש כאלה שחוששים ממצבים של נבואה שמגשימה את עצמה ויש כאלה ששמחים ומאמינים ובכך נבואתם תגשים את עצמה. מה שתפס אותי אצליך ענת ש. זה שנראה שאת יודעת (לא מדברת על העיתוי) להגיד במילים ברורות מה "צריך" לעשות במקרים מסויימים ע"פ נסיונך אך מה איתך? האם הטיימינג שלך תואם את האירועים שקורים לך? כמו למשל האם לא היה נחסך ממך הסבל הנוראי בבחירת מקום הטיפול, אם היית יודעת ש... אפשר גם אחרת. מסובך נכון ? אני מקווה שאני מצליחה להעביר את המסר שלי בצורה מספיק ברורה (לא ברורה כמוך) כי אני חוששת שאולי תפסידי דברים בדרך כי אני חושבת שאת ננעלת ואחרי זמן ויסורים את מגיעה לתובנה מדהימה שעוזרת לכולנו. אין לי ספק שאת תחיי את החיים בגדול ותראי עוד הרבה ימים ארוכים, קצרים, שווים באורכם ומה שבינהם... הרבה אור וחום נרי

היי ענתי ניראה לי שמצאת את המקום שאולי יותר גמיש ויותר מתאים ועיקר שיהיה בהצלחה איתך ריקי