במזל סרטן 1

שלום לכולן ולכולם, סוף סוף תיקנו לי את המחשב, משהו עם לוח האם שהתעייף, וכבר מדגדג לי בקצות האצבעות לכתוב. מדהים אותי עד כמה הסרטן חילחל לכל פן של חיי, כך שכמעט כל דבר יומיומי ורגיל מקבל חזות אחרת ומשמעות שונה, וכל דבר כזה מעורר בי מחשבות, ואני רוצה לדבר עליו, ולא תמיד מתאים לשתף בזה את הבריאים, אז אתם השותפים שלי, לטוב ולרע. על חוט השערה כמה ימים אחרי שחזרתי מהטיפול השלישי בגרמניה, לפני שלושה שבועות, הלכתי לספרייה, ובאורח כמעט מקרי לקחתי ליודפת את הספר "זאתי". התחברתי אליו, גם כי לגיבורה קוראים ענת, וגם בגלל הבובה המצוירת עליו, יודפת בדיוק קיבלה בובה קטנה זהובת שיער. והגעתי הביתה, וכמו תמיד, פתחתי מיד את הספר, והקראתי ליודפת. סיפרתי לה את הסיפור המתוק שנראה די רגוע, ואז פתאום, אחרי שכלב חוטף את זאתי, והיא נופלת לתוך שלולית, וענת מושה אותה מהמים, והן נכנסות יחד למקלחת - "אויה! מה קרה? דבר מוזר מאוד! לזאתי נשרו כל השערות! ענת הסתכלה בזאתי, ואמרה: 'קשה להכיר את זאתי... היא לא כמו זאתי... היא אחרת'." ואז אמא של ענת מציעה לקנות לה בובה חדשה, עם שערות, ואז "ענת אמרה: 'לא רוצה בובה חדשה! לא רוצה בובה אחרת! רק את זאתי שלי אני אוהבת. גם עם קרחת, בלי שערות, זאתי היא זאתי, היפה בבובות'. היא חיבקה את זאתי באגודל ובאצבעות, ולחשה: 'אני אוהבת אותך מאוד'.". ואני קראתי לה את סוף הסיפור כשאני בוכה בלי דמעות, ומנסה שיודפת לא תרגיש בזה. ...וכמה ימים אחר כך, לפני כשבועיים, התחלתי לאבד שוב את שערותיי. מי שעברה את זה, יודעת היטב איך זה להעביר כף יד על הראש ולראות אותה מלאה מאות שערות, איך זה לקום ולראות על הכרית אלפי שערות, למצוא על הבגדים, על הרצפה ובתוך האוכל עוד ועוד שערות, ובמקביל לראות את הפדחת מציצה מבריקה יותר ויותר. זה קשה, ועוד יותר קשה לי עם יודפת שבפעם הקודמת שהייתי קירחת הייתה תינוקת ממש, ועכשו היא כבר בת שנתיים ושלושה חודשים, ובגלל זאתי יודעת כבר מה זה קרחת. אז נכון שעכשו בזכות הכובעים שהתחלתי ללכת איתם (מסיבות דתיות) ובזכות זה שאמא שלי כבר יודעת שיש לי סרטן - מבחינה מעשית הכל יהיה יותר קל. והמנחמים אומרים שאם הכימו משיר את השערות זה אומר שהוא "עובד" גם על הסרטן, ואולי גם בזה יש משהו, ונכון שחיים אומר שמבחינתו אני נראית טוב עם קרחת, ובכל זאת, הפעם היה לי יותר קשה לחשוב על בילוי החודשים הבאים של חיי כקירחת. ומה שיותר מוזר, היום השיער הפסיק לנשור לי. מה זה אומר? שהFEM כבר לא פועל? אני מתעלמת מהתשובה לשאלה הזאת, ובכלל אני משתדלת להרפות מהעיסוק הכפייתי בשאלות איפה, באיזה קצב, מה קורה בכל אתר ואתר בגוף שלי, ולהתמקד יותר בריפוי העצמי - באכילה, בשינה (יותר, יותר), בפעילות הגופנית וגם בדמיון המודרך. אז, לכל הקירחות, חזרתי אליכן, וגם זאתי. לילה טוב לכולכם, ענת

הי, עניין השיער אכן מציק להמון נשים. אני מצאתי את זה דווקא יפה. הייתי בבני ברק וקניתי כמה מטפחות ציבעוניות ובהדפסים אתניים והקפדתי לקשור אותם כמו צוענייה (כי לא רציתי שיחשבו שחזרתי בתשובה). זה עבורי היה החלק הקל מהכל - שיער תמיד גודל חזרה (שד לא). גם לי יש ילדים אפילו יותר גדולים ומבינים משלך ובבית לא ייחסנו תשומת לב מיוחדת לעובדה שאמא קירחת. לילדים בבית הספר (החברים של בני) הייתי מספרת אגדות והיינו צוחקים ובסוף פשוט הסברתי שאני מקבלת תרופה מאוד חזקה שגורמת לנשירת השיער ובסופו של דבר הוא יגדל שוב. איך שלא יהיה הילדים מאוד אדפטיבים - אם מספרים להם את האמת הם מבינים ומקבלים את זה הרבה יותר יפה ממבוגרים. כך היה אצלי - אני ממליצה לתת את תשומת הלב לדברים באמת חשובים ולתמוך בילדה בצורה שלא תראה לה שלך הדבר מפריע. אם תמשיכי לצחוק איתה ותהיי אופטימית לילדה יהיה הרבה יותר קל. זה עובד אני מבטיחה. בהצלחה

היי ענת מבינה אותך מאוד, רק המחשבה על להיות בלי שיער שוב מלחיצה. אצלי הקטנה כל הזמן שאלה למה הורדת את השיער שלך? בכל מקרה, למה שוב כימו?, מה עם ההיפרתרמיה? מקוה שאת מרגישה טוב רונית

רונית, היי אל דאגה. אני עם ההיפרתרמיה, אלא שתוך כדי ההיפרתרמיה מקבלים כימו במינון מאוד נמוך, ושינו לי את הכימו שקיבלתי. והאמת היא שד"ר קרויס רמז לי בחצי פה שהכימו הנוכחי ישיר לי את השערות, אבל אני לא ממש התרגשתי מזה... עד שראיתי שזה באמת קורה. רק כדי שיהיה ברור, בהיפרתרמיה כללית הטיפול הוא לא חימום הגוף בלבד (מה שעושים בהיפרתרמיה מקומית, שממנה אני ממש לא מחזיקה), אלא מתן כימו במינון נמוך תוך כדי חימום הגוף לכמעט 42 מעלות צלזיוס (במשך שש שעות בהרדמה כללית כמובן), מצב שבו הכימו אפקטיבי במיוחד. מצד שני, המינון הנמוך לא "מרסק" את המערכת החיסונית שלך הגוף כמו שעושה הכימו השבועי שחולות במצבי מקבלות באופן סטנדרטימ בארץ. ולגולשות הפורום השכן, אני "מתה" להשאיר לכן הודעות, אבל הכניסה לפורום עם סיסמה וכו' מרתיעה אותי. אני לא בקטע של מועדון חברים סגור, ועם כל החשש, אולי, ממתחזים שייכנסו לאתר, העניין של להזדהות כדי לכתוב מפריע לי ובטח גם ל"זרימה". וחוץ מזה מה הקטע הזה עם השם באותיות לועזיות? אולי אני לא ממש הבנתי את שיטת הכתיבה, ובכל זאת הייתי רוצה שהברירה הראשונה לכתיבת השם תהיה בעברית. ביי, ענת