הרהורים

לפני כשנה גיליתי גוש בשד ומאז עברתי הרבה דברים כמו שבוודאי כל אחת עוברת או עברה (ניתוחים, כימוטרפיה, הקרנות וכו') - ואני עוד לא בת 30.... במהלך המחלה קראתי הודעה של אחת הנשים שהתלוננה שהשיער לא גדל לה באופן מלא כמו לפני המחלה והיא ביקשה פתרונות אז באופן דומה.. הנה כמה עובדות עלי על הלפני ועל האחרי, דברי שמטרידים אותי ולא תמיד אני מוצאת עם מי לדבר: 1. שבוע שעבר הייתי חולה שפעת, שיעולים שלא מפסיקים הלכתי לרופא משפחה.. הוא שלח אותי לאלף ואחת בדיקות, צילום חזה בדיקות דם ובדק אותי מכל הכיוונים - לפני המחלה הוא אף פעם לא היה כזה היסטרי ... הרגשתי לא נעים מההיסטריה שלו - כולה שפעת! 2. כמעט אף פעם לא הלכתי עם חזיות- היה לי חזה יפה, קטן, עומד כמו שצריך - אהבתי אותו... היום- אחרי 4 ניתוחים, צלקות.. אני לא יכולה שלא לצאת בלי חזיה מהבית.... 3. תמיד הייתי רזה , לא רזה מדי...במהלך הטיפולים רזיתי בצורה דרסטית.. עד היום אני לא מצליחה להשלים את החסר... אני מידה 34-36 והרזון כבר לא כ"כ יפה... 4. הבטיחו לי שהשיער יגדל יפה וחזק - הוא דק ודליל...(יותר מחצי שנה אחרי טיפולים) 5. הגבות עדין לא צמחו לגמרי - לפני - הייתי "מסדרת" גבות כל חודש - היום החלום שלי זה לסדר גבות.... 6. אחרי כל שיעול/ אנחה וכו/ שלי - בעלי קופץ לדום ! שואל אם הכל בסדר... 7. לפני הייתי בחורה ספורטיבית, בתיכון הייתי מנצחת את הבנים בהורדות ידים... היום אסור לי לאמץ את יד ימין (הוציאו 18 בלוטות... )אני כבר לא יכולה להרים משקולות, לעשות אירובי...וזה כל כך חסר לי! 8. ביום רביעי יש לי MRI - ביקורת... אני לא אוהבת את התחושת פחד הזו לפני כל ביקורת...היא לא נעימה לי... 9. מתבוננת בתמונות לפני ומבינה שהבחורה בתמונות כבר לעולם לא תחזור.... גם אם יהיה טוב הוא כבר לעולם לא יהיה אותו טוב כמו של פעם.... אז זהו בינתיים, יש עוד דברים אבל נכון להיום זה העיקר...אז רק רציתי לשתף.. הרהורים... שיהיה שבוע טוב לכולנו שלכן, תום

הי תום, הודעתך נגעה לליבי מאוד. אני תקווה שתמצאי שיתוף ואהדה כאן, ואם לא אני מזמינה אותך לפורום אחר שגיליתי אותו לפני זמן קצר, שמנהלות אותו ד"ר לאופר ואפרת מלכין. ד"ר לאופר רופאה מסורה שענתה בפורום זה. פורום זה שונה כיוון שתמיד יש מישהי שמתייחסת ועונה לפניות , בעיות ורגשות, ומתנהלים שם דיונים מענינים על נושאים שמציקים לפונות. נראה לי שאם לא תמצאי את מבוקשך פה, תוכלי לפנות לשם. מאחלת לך רק טוב, בריאות ואריכות ימים. כרגע שכחתי את הכתובת של הפורום, אך הוא שייך לפורומים של מעריב, וכך הגעתי אליו דרך הgoogle שמעתי עליו וחיפשתי מקום חם ומבין ומצאתי, כיוון שלא ידעתי את הכתובת חיפשתי ערך פורומים במעריב, נכנסתי לפורום סרטן השד ומצאתי משהו אחר. מומלץ בחום, נראה לי מאוד מתאים עבורך. החזיקי מעמד, ומצאי לך את התמיכה שאת צריכה. לילה טוב, ליאת.

אשמח לקבל את שם האתר שכתבת עליו הכוונה כתובת .מודה לך מראשליאת כתב/ה: > > הי תום, > הודעתך נגעה לליבי מאוד. אני תקווה שתמצאי שיתוף ואהדה כאן, ואם > לא אני > מזמינה אותך לפורום אחר שגיליתי אותו לפני זמן קצר, שמנהלות אותו > ד"ר > לאופר ואפרת מלכין. ד"ר לאופר רופאה מסורה שענתה בפורום זה. פורום > זה > שונה כיוון שתמיד יש מישהי שמתייחסת ועונה לפניות , בעיות ורגשות, > ומתנהלים > שם דיונים מענינים על נושאים שמציקים לפונות. נראה לי שאם לא > תמצאי את > מבוקשך פה, תוכלי לפנות לשם. > מאחלת לך רק טוב, בריאות ואריכות ימים. כרגע שכחתי את הכתובת של > הפורום, אך הוא שייך לפורומים של מעריב, וכך הגעתי אליו דרך > הgoogle > שמעתי עליו וחיפשתי מקום חם ומבין ומצאתי, כיוון שלא ידעתי את > הכתובת > חיפשתי ערך פורומים במעריב, נכנסתי לפורום סרטן השד ומצאתי משהו > אחר. > מומלץ בחום, נראה לי מאוד מתאים עבורך. > החזיקי מעמד, ומצאי לך את התמיכה שאת צריכה. > לילה טוב, ליאת. >

שלום תום, עמותת אחת מתשע מפעילה קו חם . מאחוריו עמודות נשים ביניהן גם צעירות שחוו את המחלה והבריאו. אנו מזמינות אותך להתקשר ולשוחח איתן . מספר הטלפון 1-800-363-400 . בברכה, צוות אחת מתשע

היי תום אפשר להוסיף עוד המון נקודות למה שכתבת. מזדהה עם כל מה שכתבת. אך כל זה מלמד אותנו שצריך ללמוד ולנצל כל יום ודקה ולחיות ולהנות . ולהודות על מה שנשאר. לא שזה קל, אך זה מה שיש ואתו נלמד לחיות. המון בריאות בהצלחה בבדיקות רונית

תודה לכולכן! תודה ליאת! אנסה לגלוש באתר שהמלצת. שלכן

שלום תום התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך ואת האופן שבו תיארת את השינויים שעברת ועודך עוברת בשנה האחרונה ומול אלו קשיים את מתמודדת (ואת עדיין לא בת 30). אני שומעת מתוך דבריך תסכול גדול מאוד על דברים שהיו ואינם והתסכול הזה מאוד ברור ולגיטימי. התמודדות עם מחלת הסרטן, כמו שתיארת, מביאה איתה הרבה מאוד שינויים אך גם גדילה וצמיחה. זה יכולה להיות הזדמנות לבחון את עצמנו מחדש ולמצוא אלטרניטבות אחרות. נכון, היום את כבר לא יכולה להרים משקולות אבל אולי תגלי שישנם דברים אחרים שעושים לך לא פחות טוב. התגברות על אובדן אינה קלה ומהירה, תני לעצמך את הזמן לאסוף את השברים, לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה. השינויים הפיזיים שעליהם את מדברת בוודאי לא פשוטים והם תזכורת יום יומית למחלה, לטיפולים ולקשיים שליוו את השנה האחרונה. יחד עם זאת, אני רוצה לחזק ולעודד אותך שהדברים האלו ברי שינוי. התמודדות עם סרטן בגיל כל כך צעיר אינה חוויה קלה כלל. אני מאמינה שאחת הדרכים המרכזיות להתמודד עם המחלה ועם הפחדים שבאים לאחריה היא לשתף אחרים ולהעזר. הפורום הזה, כמו הקו החם של אחת מתשע וקבוצות התמיכה שמתקיימות בעמותה יכולים להיות עבורך מקום בטוח ומוגן שמציע אוזן קשבת והבנה. אני מזמינה אותך להתקשר לקו החם לשוחח עם המתנדבות שלנו וכן להצטרף לקבוצת תמיכה. בברכה, נועה גואטה רכזת תמיכה, אחת מתשע

תום היקרה (אני בעלה של....) אז נכון את לא בדיוק הבחורה שבתמונות, עם השיער היפה, הספורטיבית והחזקה,אך את נמצאתיחד עם בעלך ובני משפחתך, והזמן יעשה את שלו ואולי השיער יחזור להיות מה שהייה פעם, ואולי "ותורידי יד לבנים" עם היד שלא עברה ניתוח, ו גם הבריאים משך השנים עוברים חוויות וקשיים (מלחמות,שבי, תאונות,נפילות כלכליות ,פיטורין), והכל משאיר בנו חותמו, האדם כנראה לעבור ניסיונות קשים במסגרת החידה הזו שנקראת "הבריאה" ומה אנו עושים כאן. יש לך ייעוד נפלא וכך רצה הגורל, הביטי על חצי הכוס המלאה ותהני מכל רגע ולחיות את ההווה. את העבר לא נוכל לשנות והעתי דנעלם מאיתנו, החיים הם היום וכרגע. המון בריאות ואושר. מן

תום יקרה, די צאי מזה הכל אבל הכל חוזר אוליי לא בדיוק באותה צורה אבל חוזר ולפעמיים אפילו יותר טוב מקודם. אחרי שני סוגי סרטן בחיי טיפולים והקרנות (ואני רק בת 33) אני יכולה לומר שאפשר וצריך להמשיך הלאה. להפסיק לרחם על עצמך ולמצוא את הדברים שכן נעימים לך. ולגביי השאלות והטעיות שהעלת: שיער - בהתחלה חוזר קצת "דפוק" אני ממליצה בחום לקצר אותו מעט שוב ולתת לו לגדול שוב. אני מאוד אהבתי את הקרחת מאוד פרקטי ונוח ודוקא עכשיו כשהוא גדל זה הרבה יותר קשה ומכוער (שלב ביניים - לא מסתדר בשום כיוון) חזה נפול - ממילא היה נופל עוד כמה שנים - ומה רע בחזיות יש כאלו סקסיות יפות (זו הזדמנות לשדרג את הלבנים בארון - וגם להראות לבן הזוג שעדיין אפשר להראות מושכות על אף הצלקות). וחוץ מזה אם נורא מפריע תמיד אפשר לשפץ בדיקות - זה הקטע הכי מעיק. נכון זה מחזיר אותך אחורה נותן לך תחושה של חולי והמון מתח אבל כבר עדיף את כמה הימים האלו מלהיות סופניים. להתבונן בתמונות מלפני - נו מה את חושבת שבעוד עשרים שנה שתתבונני בתמונות מלפני תחשבי אותו הדבר. איזה שטויות משתנים וזו תמונה. אם את לא מעוניינת לזכור ולהזכר אז על תצתלמי לגביי הספורט - זה לוקח קצת זמן - לאט לאט תתחילי עם משהוא פחות תובעני ועל תאיצי ביד - נכון שהיא תמיד תשאר קצת יותר רגישה אבל בכל זאת עם הזמן היא תתחזק. אני הייתי ממליצה על פיזיוטרפיה או לפחות שייתנו לך "תרגילים הביתה" זהו בערך תהייה אופטימית ותני לזמן לעשות את שלו - לאט לאט תראי שהזכרונות מטשטשים. תני לעצמך קצת קרדיט - אם יש באפשרותך לכי תעשי קצת כיף - חופש לנפש (חוג לציור, הרצאות וקורסים). בהצלחה