מה אני אגיד לכם?!

שלום לקרובים ולרחוקים עצוב לי עם מה שקרה כאן, ואני שמחה (שמחת עניים) שהפעם אני לא יכולה לתקשר מגרמניה, כי אני לא לוקחת מחשב נישא. קראתי חלק מהתכתובת הפנטסטית שהתנהלה כאן בשבועות האחרונים, ובעוונותיי, לפעמים צחקתי מהאבסורדים שצצו בהודעות השונות. היו גם לא מעט הודעות שנראו "שתולות" (באמת מישהו מאמין שהצדקנות של "תכרעו ברך בפני מי שמתנדב בשבילנו, המסכנות" נראית אותנטית?). והיו הרבה דברים שהכעיסו אותי - ההשתלחויות המכוערות, השקרים השקופים, האמירות המטומטמות על כמה אנחנו צריכות להודות לאלה ולאלה. אבל הכי הכי הכעיסה אותי קבלת הדברים המושפלת הזאת היא שמנציחה אצלנו את הסרטן, והיא שתהרוג אותנו אם לא נילחם. פעם כבר הזכרתי שאישה חכמה שעובדת כבר יותר משני עשורים עם חולי סרטן אמרה לי שסרטן זאת מחלה של אנשים נחמדים מדי. היום, בהרחבה של מה שהיא אמרה, חשבתי על זה שזאת מחלה של מי שלא יודעת אל מי לא להיות נחמדה, והמערכת החיסונית שלה, בהתאם, לא יודעת אל איזה תאים היא צריכה להיות אכזרית. אלה ממש לא דברים בעלמא. היום סיפרה לי חברה שלי על אמא שלה שהייתה אישה שריצתה כל הזמן את בעלה, וחטפה לפני עשר שנים סרטן (מעי גס) עם גרורה בחלל הבטן (משהו כזה), ובעקבות זה השתנתה לחלוטין והבריאה, וכיום היא לא נרתעת מהתמודדות עם בעלה, ואפילו (הייתה בזה תלונה מסוימת) היא נעשתה אנוכית כלפי הילדים שלה. "אבל היא חיה", אמרתי לה, "וזה יותר חשוב מקצת אנוכיות". אני חושבת שהיא קלטה לבסוף את נקודת המבט שלי, ואני מקווה שכל מי שרוצה לצאת מזה יקלוט את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. והאמת?! אני גאה באסרטיביות שהפגינו פה חברותיי לפורום, זאת הדרך. לצערי, אני מרגישה קצת לא מוכנה ללכת לרעות בשדות זרים, והפורומים שמנוהלים על ידי אנשים ש"חולשים" על השיחות, לא ממש נראים לי. אז חבל לי על מה שאבד, ונראה לי שיחסר לי. ועוד משהו לכל אחת ממעוררות המדנים שהתחילו את כל הבלגן (ומי שעשתה את זה יודעת שזאת היא): אבן שזרק טיפש אחד לבאר, לא יכולים להוציא מאה חכמים. ואם זה לא היה מובן, אז אומר פשוט: לקלקל זה נורא פשוט, בפעם הבאה שתרצי לשנות משהו מצליח, תחשבי יותר מפעם אחת, ותתייעצי, ותחשבי עוד, ותלמדי קצת ענווה. יהירות עושה הרבה דברים רעים. ועוד משהו לאונקולוגים, שמשום מה יש פה כמה וכמה התרפסויות מולם. אתם נותני השירות לנו, אנחנו לא פיונים בקריירה שלכם. מי שמרגיש שמותר לו לדבר מגבוה, שהוא עושה "צדקה", ושצריך להודות לו על כל פעם שהוא אומר מילה או לוחץ על מקש - שיתכבד ויישב בביתו. ולחברותיי, שאיתכן חלקתי רגעים רבים, וקיוויתי לחלוק עוד שנים רבות. תמשיכו להילחם, ליהנות, להיות אסרטיביות, לצחוק ולחיות טוב. נפרדת בלב כבד ענת

ענת. השאירי אימייל ו/או פתח שהוא. יהיה מקום חדש ואנחנו צריכות אותך עמנו שם. ואיך נקרא לך? עוד קצת סבלנות. תודה.

אחרי כל מה שקרה יכול להיות שסרטן זאת מחלה של טיפשים שמבחוץ דווקא נראים די חכמים? דיסלקטים בהבנת המפה הפוליטית? רפואה שלמה תהיי בקשר שלך דניה

ענת, סעי לשלום ותחזרי בשלום עם הודעות משמחות . תשמרי על עצמך ואני מקוה שעד שתחזרי מגרמניה הרוחות ירגעו וימצא הפורום שהפולטיקה היא משנית בו. תשמרי על עצמך .

ענת יקרה , בנות יקרות, תודה על מכתבך המרגש. שמחה מאוד שהגבת, כי היה לי הרושם שאת תוספת מרחק מכל העניין, לא כל כך היה לי ברור למה, אולי את עסוקה בבריאותך ובתחושותייך, שזה בהחלט מובן ולגיטימי, אך לא התחבר לי כל כך שאת שומרת על שקט, כי תמיד תמיד יש לך מה לומר גם שאת עסוקה בעניני בריאות. ואכן התעניינתי מספר פעמים לגבייך גם אצל דנה, ואצל דניה, כי היה לי מוזר שלא הגבת לתקריות הסוערות שעברנו, לא לנו ולא לד"ר לאופר. אך היום עשית זאת באופן מרוכז ומיוחד, כפי שאת יודעת, בדרכך המיוחדת והאחרת. אני מאחלת לך המון הצלחה בטיפול בגרמניה, והמון בריאות, ומקווה שפרדתך היום מאיתנו היתה רק לתקופת הטיפולים ולא בכלל. סתם היתה לי תחושה מוזרה בסיום מכתבך היום, אני מקווה שזה לא פרי רגישות היתר שלי. באמת מקווה לשמוע ממך לאחר שתחזרי. ולך דניה יקרה - שמחה ש"חזרת למוטב", היה לי הרושם שקצת הרמת ידיים בקשר למאבקינו, אך הנתונים שקבלת החזירו אותך למציאות. הרי את יודעת שאנו רק רוצות בריאות, שקט, ומקום כפי היה לנו קודם. בשני הפורומים זה כבר לא יילך. מקווה שבקרוב נפגש אותה קבוצה נפלאה עם ד"ר לאופר הנהדרת והמיוחדת שלנו במקום אחר, שיתחיל ויתפתח למשהו מיוחד ושונה, בלי פוליטיקה, אינטרסים, כמו שאנו אוהבות. לכל הבנות היקרות, שתמכו ללא לאות בדר"כ לאופר המקסימה, כל הכבוד, שעשיתן הכל למען הצדק ולמען ישמעו את קולותינו. אנו נמשיך להשמיע אותו מתי שצריך, בזכות זה ולמרות שחלינו וחלקינו גם חולות בהווה, אנו מוכיחות קבל עם ועדה, שגם אנשים חולים אכפת להם מאחרים ולא רק מעצמם ועדיין יש אנשים שפועלים מתוך מצפונם ואהבת האדם ולא רק מאינטרסים. וכל אותן בנות שזה רק מפריע להן ומרגישות שאנו מכשילות אותן, צר לי עליכן מאוד. אנו לא נפסיק להביע דעתנו ולהלחם על מה שאנו מאמינות. תודה רבה לכולן, שלכן, מרב.

היי ענת מבלי להתיחס למה שקורה כאן בפורום, שהוא מזעזע בפני עצמו, מה קורה איתך, הכל בסדר? לא אהבתי את המילים האחרונות שכתבת, נשמע כמו מכתב פרידה בכל מקרה בהצלחה בגרמניה, מקוה שזו הפעם האחרונה שתסעי לשם, והכל יסתדר לטובה המון בריאות רונית

לענת היקרה! קשה לקרוא את מה שכתבת, אם כי לדעתי- כל מילה בסלע. אני מסכימה איתך במיוחד בקשר למה שאת מרגישה כלפי הפורום שהיה לך לבית שני. יחסרו לנו הדיווחים השוטפים שלך מגרמניה, ולכן גם לא נוכל לעודד אותך מכאן. חזקי ואמצי! חזרי בריאה את ביתך ובתך רעיה