סרט בלהות שאת הכוכבת הראשית

רציתי לשתף אותכן בטראומה המזויעה שעברתי לפני שבוע וחצי: לאור כל הסתבכויותיי הידועות לרובכן לא היה מנוס ונאלצתי להשלח למיפוי עצמות ניסיתי להתחמק, להמנע, כל התירוצים שקיימים עליי אדמות... רק לא לעמוד מול האמת העירומה ואולי הלא נעימה??? אך לבסוף לא נותרה ברירה והתייצבתי ברמב"ם ביחידת האיזוטופים וכמקובל: שניים וחצי מיליליטר מהרדיואקטיבי הוזרק לאחד מדקיקיי ורידיי שעוד נותרו ונשלחתי להמתנה של שעתיים וחצי עד למועד התחלת המיפוי, כמובן שאין כל הנאה בהמתנה מהסוג הנ"ל רק איזה שהיא דחיית קץ מלווה במחשבות סופניות ומבהילות כדי שלא ישעמם ושנזכור היטב מה הייתה האבחנה הראשונית שהובילה למסלול ההדמיות, הבדיקות וכל הדקירות הכואבות פיזית ונפשית "ההתעללות בשיא כושרה", ניסיתי לרכך והולכתי את בעלי המסכן בקניון מזדמן הלוך וחזור בחיפוש אחר קניה לא הכרחית ולא נחוצה כלל וכמובן שהוא שיודע נפש זו שאיתו לא צייץ ולא התלונן אף לרגע, כך חלפו להן השעתיים וחצי וחזרנו למכון כרגיל הזמנים בארצנו הם המלצה בלבד לא יישומית ולא מחייבת הלצה של המלצה, אך לא ניתן להתחמק אף שרציתי לברוח מרוב פחד ואז שמעתי ברמקול אילה גל לחדר ארבע, אז נכנסתי והמיפוי החל במיליון פוזות כעשרים דקות שבסופן שאלתי לא בתמימות את הטכנאי אם יהיה מוכן לתת לי רמז לגביי מה שראה כמובן שהתשובה חד משמעית : שלילי תמתיני בחוץ להודעה על שחרור , אז יצאתי כולי רועדת וחיכיתי וחיכיתי שעה אולי יותר תסריטי אימה חולפים, הדופק טס במהירות האור ואז ברמקול: איילה גל לחדר שש רועדת ויודעת מה המשמעות נכנסת נשכבת על מיטת סדום ומחכה להכרזה על פסק דיני ושוב עוד ועוד מיפוייים תלת מיימדיים והטכנאי אומר באינטרקום לרופא : "תסתכל החולה שוכבת תראה נקודה זו וזו כפי שביקשת" באותו רגע לא דם זרם בעורקיי אלא קרח מקפיא ורק חשבתי מה עליי לעשות קודם שאני מתה ונפרדת מהעולם מילדיי בעלי משפחתי, ניסיתי להרגיע את עצמי שמגרורות בעצמות לא מתים מייד ויש לי עוד קצת זמן .... אבל הייתי מבועתת ומשותקת מפחד, כל זה ארך כארבעים דקות בקושי הצלחתי לעמוד על רגליי בסיום המיפוי ואז שאלתי אם אוכל לקבל תשובה ונעניתי כך: גם אם הכל היה בסדר אסור לי לתת לך תשובה חכי שתקבלי את התשובה מהרופא המטפל..... יצאתי מהחדר מבוהלת והחלטתי שאני לא מחכה פניתי למזכירה והתחננתי לדבר עם הרופא האחראי, להפתעתי כי רבה ניחנה המזכירה ביכולת חשיבה לא קונבנציונלית פנתה לרופאה האחראית וביקשה ממנה לדבר איתי, ישבתי על הכסא משותקת ומתפללת ואז הופיעה לפניי אשה רזה וגבוהה הציגה את עצמה בפניי ושאלה מה קורה גברת גל?! אמרתי לה אני לא מסוגלת לעמוד במתח הזה אנא ואז למרבה עוד יותר הפתעתי היא ענתה לי: איילה אין לך גרורות. כמעט והשתחויתי ולא היה רחוק שאנשק את כפות רגליה לא רק בעבור התשובה הטובה אלא בעבור ההענות והאנושיות שלא לפי הנוהל המקובל לתת תשובה כזו נחרצת בו במקום. רציתי לשתף אותכן בהתרגשות שחויתי על מפגש בבירוקרטיה של ארצנו גם עם אנשים ממש טובים בעלי רגש ומודעות למצוקתנו ואני מנצלת אותכן בכדי להגיד למזכירה שאינני יודעת את שמה תודה ענקית ולד"ר רחל בר שלום ממכון האיזוטופים של רמב"ם תודה מיליון ג'יגה בייט ולנו שלא נאלץ יותר לעבור חוויות זועה נוספות. לקינוח יש לי היום c.t. של החזה, תחזיקו לי אצבעות איילה

מי יתן ולא יהיו לנו סרטי בלהות כאלו, ואם כן- שיסתיימו כך. שמחה בשמחתך - לא הוגן שהגורל יתעלל יותר מדי. צריך ללמוד להיות אופטימיים (נכון, קשה לאחר המכות שסופגים) ולצפות לטוב. הרי נכונות לנו עוד שנים רבות של בדיקות ומעקבים ולא כדאי להיות במתח תמידי. אני החלטתי (ואני עומדת בכך) שלא להלחץ ולדמיין את התסריטים הנוראים, כל עוד אני לא יודעת מהי התשובה. לפני מספר חודשים, למשל, נמצא בממוגרפיה ממצא חשוד בשד הבריא ונתבקשתי לעבור בדיקה חוזרת לאחר 3 חודשים. לכאורה - 3 חודשים של מתח ותסריטים. אך אני מבחינתי הכרזתי שאין הישנות המחלה כל עוד לא הוכח. ואכן, לא היתה סיבה לדאגה. המון המון בריאות, אפרת

היי אני מה זה מבינה אותך, לי זה קרה בפאט סיטי, שהוא ביקש לחזור לצילום נוסף, נפרדתי מכל העולם באותו רגע, אבל הסתבר שהמכנסים הסתירו והם רצו לעשות בדיקה נוספת. בכל מקרה, לדעתי צריך לחוקק חק שאומר שצריך לתת תשובה במקום. המתח הורג. המון בריאות רונית

איילה מאחלת לך הרבה בריאות,מחזיקה לך אצבעות

ישבתי לי במבואת האיזוטופים בצפת רועד ובטוחה שהלמות ליבי לכל משך הזמן נשמעות בעוצמה מעל הציוד המכאני שעבד בצד, אני מבינה אותך ולליבך וכל בדיקה שכזו נדחת אצלי עד כמה שניתן, הפחד מקפיא מה תהיה התשובה וצערי זה חוזר אצלי כל שנה... בתקווה שהתשובות ייהיו טובות בכל!

איילה היקרה גיליתי במזל רב את המחלה אצל אשתי בשלב ראשוני,גוש קטנטן ועגלגל......כרעם ביום בהיר. כמובן שעברנו את מסכת הפחדים מהביופסייה ובירור מימצאיה,עד לניתוח ראשון, ובדיקות מיפוי עצם וכבד,ולאחר מכן ניתוח שני לבלוטות ושוב המתנה לתוצאות , ואח"כ רצפטורים, וסוג הגידול. אני אישית עד היום עדיין לא מסוגל לעכל את כל זה ומנסה לחיות "היום והרגע". אגב כך גם ממליצים לאנשים בריאים לחיות את ההווה. אולי זה פיתרון חלקי. בכל אופן שמח אני שהבדיקות היו בסדר,היי חזקה והרבה בריאות. מן

אילה יקרה, מן המופלא, כל כך הזדהיתי עם תחושותייך... כמה קשה לעבור בדיקות כאשר אנו כל כך חרדות, וכל מבט של טכנאי/רופא והתייעצות אנו חשות שכבר חרצו את גורלינו. כל כך קשה כל פעם להתמודד מחדש עם הבדיקות , הפחד מהתשובות והציפיה שרק שיהיה בסדר, רק זה אנו מבקשות, שעוד בדיקה תעבור בשלום. אילה יקרה, לעיתים גם שהבדיקות תקינות , יוצאים עם ממצאים שונים ומשונים שמתבררים כשום דבר ומצליחים להשאיר אותנו במתח בלתי נסבל. לעיתים אני אומרת לעצמי, שדי, מספיק עם המתח, שהכל יהיה בסדר, אך עד שה"בסדר" הסופי לא מגיע, אני בהחלט מרגישה כפי שתיארת... אני בטוחה שגם בדיקת הסי טי תעבור בשלום, זאת בדיקה קצרה מאוד ולפחות הרבה פחות מלחיצה(לפחות אותי) ממיפוי העצמות הארוך ... מאחלת לך רק בריאות, המון כוח ותקווה להמשך אופטימי ונפלא. יישר כוח. למן המופלא, כל פעם אני מוצאת עצמי נפעמת ממך. איזה אישיות מדהימה ונדירה. גברים בדר"כ לא ניחנים ביכולת לתמוך, להביע רגשות ולעזור כך לנשותיהם. בעלי כפי שהבנת, שייך לקבוצה זאת... לא רק שלא עזר אלא אף כעס עלי ועדיין כועס כאילו מאשים אותי בכל הדברים שקרו. כמובן שזאת בגלל המגבלה שהוא לא מסוגל להתמודד עם דברים כל כך קשים ולא בכוונה, אך כל פעם שאני רואה איך כל כך אכפת לך מאשתך, שואל ומברר , תומך ומסייע גם לאחרות בפורום, מה אומר לך - אתה ממש מדהים, ואישתך בת מזל שניחנה בבן זוג כזה. הבנתי שגם זכיתם לשני ילדים, כך שבאמת זה מזל גדול. והעיקר שתהיה בריאה, ועם תמיכה ואהבה כזאת מצידך בטוח שקל לה יותר לעבור תקופה קשה זאת. תודה שאתה כל כך עוזר ותומך גם באחרות. אתה מיוחד במינו. לדפנה - אני רואה שאת בזמן האחרון שוב פעילה, ד"ש חמה ונשיקות ממני בתקווה שאת חשה בטוב וכל בנותייך המקסימות. ענת - מקווה שקראת את שכתבתי לך, ומקווה שהכל בסדר אצלך, כמה כמה ימים לא שמענו ממך. כולי תקווה שאת חשה בטוב. חזקי ואמצי. ולכן כולן, איני יודעת מה איתכן, אך אני כל כך מתגעגעת לד"ר לאופר ועדיין מקווה שתחזור אלינו בקרוב... לילה טוב, בריא , ומלא מחשבות טובות עד כמה שאפשר. שלכן, מרב.

לאילה, מי כמונו שחוו וחוות את תהליך הבדיקות והמתח מבין אותך ואת שעובר עליך, אבל האופטימיות שלך מנצחת. מאחלת לך רק בריאות ושכל הבדיקות יצאו כמו זאת הראשונה.

לצערינו כל אחת ואחת מאיתנו עוברת את הסיוטים האלה א ב ל עלינו להיות חזקות ואמיצות ולקוות לתשובות טובות, אני מחזיקה לך אצבעות ומקווה לשמוע רק בשורות טובות.