גם אני בסטטיסטיקה...

שלום , לא יודעת מאיפה להתחיל אני משתתפת פסיבית , מאז שהתגלה לי הסרטן בשד אני רק קוראת לא ממש הרגשתי שייכת, כי לא כואב לי כלום ובמקרה ע"י ממוגרפיה תמימה גילו הסתידויות שהן התחלה של הסרטן, לאחר ההלם הראשוני כי לפני 15 שנה חליתי בהוצ'קין וחשבתי שאני עם הסרטן סיימתי לכל החיים אבל כנראה שלא אני תמיד צוחקת שהיה מבצע שניים במחיר אחד{ההומור השחור זו עוד דרך להתמודד עם הסיטואציה} , ואוטוטו יום א ' הקרוב אני נכנסת לניתוח להוצאת האיזור הנגוע, אני מתעקשת לא לקרוא לזה כריתה חלקית, ורק היום כשביקרתי בבית חולים לפתיחת תיק אשפוז ועברתי ממוגרפיה כואבת ושוב בדיקות דם ושיחה עם מרדים לא נחמד, הרגשות צפים והכי פוחדת מהלא ידוע,אז אני נותנת לכל הרגשות לעלות כי אני לא מאמינה בהדחקה ויודעת שמה שנשאר לי זה לקבל את התמיכה מכל המעגל סביבי ולהתחבר לכח בתוכי ולעוצמה כי אני כבר החלטתי שאני לא מוותרת ואני אנצח ואחלים . בריאות אהבה ובשורות טובות

איתך בכל מילה!!!!!!! כל הכבוד על היושר העצמי את תנצחי זו הדרך!!!!! הרבה בריאות

שלום מייטרי, ליבי ליבי עלייך, כולנו באותה הסירה או כמעט השטה במים סוערים ומטרתנו הגעה לחוף מבטחים. התעודדי, שאבי כוח ולפי מה שכתבת יש לך אותו. אנו איתך. ומשהו הנקרא נצל"ש במקומות אחרים - הוצ'קין (זה שמצא את המחלה ההיא) היה חבר של משה מונטיפיורי וביקר איתו בארץ הקודש. נפטר מחולירע (?) ונקבר ביפו - היום חצר עלובה של בית ספר נוצרי ברחוב יפת. ובעניין המרדים המעצבן - מה שזכור לי לפני החושך של ההרדמה, היו עיניים מאופרות בכבדות וגושי צבע בריסים + מסטיק בפה מעלה גירה שרכן עלי להרדימני. חלילה בלי הכללות אך אולי לפחות גבר אולי נוהג אחרת במקום האמור להיות סטרילי. אז שיהיה לך רק טוב.

תודה על התמיכה בריאות ואהבה

מה שמפחיד זה חוסר הוודאות מה עומד לקרות. אז כאחת (וכמוני יש המון לצערי), אפשר להגיד שהניתוח הוא לא נורא. והשד לא מפחיד כל כך. קחי הרבה אוויר ותעברי אותו, מאחלת לך אחת שפוחדת אפילו מיתוש

היי ברור שתנצחי, קטן עליך סרטן שד . מקוה שיעבור לך מהר

שלום מייטרי, אנו מבינות את הרגשותייך ועומדות לצידך לכל אורך הדרך. עמותת אחת מתשע מקיימת גם סדנאות תמיכה ובנוסף מפעילה קו חם לחולות סרטן השד ולבני משפחותיהן. מס' הטלפון 1-800-363-400 . אנו נשמח לעזור ועומדים לרשותך בכל עת. בברכה, צוות אחת מתשע

מייטרי, בעודי יושבת וכותבת לך שורות אלה , את וודאי שוכבת בבית החולים, מתאוששת מהניתוח שאני מקווה שעבר בהצלחה. מדהים היה לראות את הכוחות שאת משדרת למרות ולאולי בשל הדברים שאת עברת במהלך השנים. כפי שכבר כתבו חברותיך לפורום, עם כוחות כמו שלך, אין ספק שתוכלי להתמודד עם כל מה שצפוי לך בדרך. יחד עם זאת ברור שזו דרך לא פשוטה ויתכן שיהיו גם "משברים" בדרך. כולי תקווה כי תדעי לנצל את ניסיון החיים וחוכמת החיים שלך על מנת להתמודד עם הדברים ו"לנצל" את הסביבה התומכת שלך, הקרובה והרחוקה, כדי לקבל כוח. הרי לנו אין שליטה על הדברים שקורים אבל בהחלט יש לנו שליטה על דרכי ההתמודדות שאנו בוחרות בהן. אני מזמינה אותך להמשיך ולעדכן אותנו כאשר תוכלי בכל ההתלבטויות שבדרך, ולהרשות לנו ללוות אותך. נועה גואטה רכזת תמיכה