ד"ר לאופר חזרי אלינו ולכל הבנות היקרות וגם למבקרות

נכנסתי היום לפורום לאחר תקופה ארוכה של התנזרות, הנבעה מסיבות פיזיות וכן בשל סיבות אישיות אחרות. נדהמתי לראות שאין רגע דל בפורום, והסערה חזרה והפעם הדגל ממש שחור...טוב, המצילים כרגע בחופשה, אך אנו כל כך רצינו את המצילות שלנו שיהיו עימנו כל השנה, שיזרקו גלגל שצריך, חבל, כל כך חבל שכך התגלגלו הענינים. לכל הבנות היקרות שעצובות וכואבות, גם אני מצטרפת לתחושתכן. ד"ר לאופר אכן רופאה מיוחדת במינה מכל הבחינות. תמיד זמינה עבורינו, משתתפת ואמפטית, נכון גם לעיתים יורה חיצים ולעיתים לא נותנת את התשובות שמצפים, א ך באמת, כאשר רופאה זמינה עבורינו גם בשישי, שבת וחגים ומזמינה אותנו להתקשר אליה כאשר נצטרך, ומנסיון שלי כאשר עשיתי זאת, שוחחנו במשך שעה מבלי שבכלל הכירה אותי, ושוב הציעה לי לעשות זאת לפני זמן קצר, אך התביישתי להציק, אז אפילו אם יש מעידות קלות, מכאן עד למשפטים שד"ר לאופר לא היתה מקצועית ובדר"כ לא סייעה באמת זה מוגזם לחלוטין! אני מעריצה את האומץ שלה ואת הנכונות שלה לשתף אותנו , כיוון שזה באמת גם פורום לא רק לייעוץ מקצועי אלא כדי לתמוך אחת בשניה ולעזור וכך גם היתה גישתה, לטוב ולרע, פשוט אישיות נדירה . דרך אגב, איני מסכימה עם הכתוב שד"ר בן ברוך לא זכתה לתגובות של אהדה. אני חושבת שהיא רופאה מקסימה, מאוד מקצועית, שהתייחסה בכבוד ענין ואמפטיה לכל הפונה אליה, כאשר קראתי היום את השתשלות ההתכתבות איתה ראיתי תגובות חמות מאוד ואהדה רבה אליה, ופשוט מכבדים את החלטתה לפרוש עקב חוסר זמן, כך שזה דבר שונה מהחלטה שנאלצה ד"ר לאופר לקבל. בנות יקרות, כנראה שכאשר גם ד"ר לאופר החליטה לעזוב, הרגשנו ממש נטושות, שתיים זה כבר ממש מוגזם לכל הדיעות... אני פונה לד"ר לאופר בבקשה, חזרי אלינו, ראי כמה אנו זקוקות לך, אנו כל כך מעריכות את העבודה שאת עושה, לחלק גדול מאיתנו את כבר חלק מאיתנו! ולענת ש., אני כל כך שמחה לשמוע שאת חשה בטוב ויכולה להיות עם יודפת בפסק זמן מהטיפולים, וכל כך מקווה שהבדיקות שלך יהיו טובות, ויש לי תחושה שכך יהיה, חזקי ואמצי יקרה, נכונות לך עוד המון המון שנים של בריאות ואושר. תודה לצוות אחת מתשע , תודה על הפורום והנכונות לעזור. מקוות שתצליחו להחזיר את ד"ר לאופר אלינו. תודה לכל הרופאים שמסייעים וכותבים לנו בעת הצורך. תודה לטלי היקרה, מקווה ששלומך כשורה, את מקסימה. המון בריאות לכולנו, שקט ושלווה ונקווה שהסערה תשכך בקרוב... שלכן, מרב.

למרב ולכל הסוערות, מרב, טוב לשמוע ממך. אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב. (ד"א, מהן הבעיות הפיזיות? ככה, כשזה מעורפל, זה נשמע קצת מפחיד). לא סתם פניתי אלייך בתואר "יונת השלום", ואם חס וחלילה מישהי חושבת שהייתה איזושהי התייחסות צינית בפנייה הזאת, שתדע שהיא טעתה. קצת נסחפנו היום (אולי גם אני), ובסופו של דבר הגענו אפילו עד כדי השמצת המין הנשי כולו, אבל מיד קפצה לה אצלך, מרב, התכונה המאפיינת רבות מבנות מיננו - להסתכל על כולן, ולנסות למצוא צדק לכל, ולזכור את כולן ולהתייחס. ד"ר בן ברוך וד"ר לאופר הן אכן אבידה גדולה לפורום, אבל מי כמונו יודעות שהחיים הם סידרה של אבידות קטנות וגדולות, ושמחתי לקרוא דברים טובים (פרי עטה של יעל) על ד"ר עברון שתצטרף אלינו בקרוב. אזהרה: מי שאין לה כוח לדיכאון, שתפסיק לקרוא כאן. הבוקר הייתי יותר מלחמתית, אבל עכשו אני במקום אחר לגמרי. כל האוויר יצא לי היום כשהתקשרתי לאותה מכרה שסיפרתי לכן עליה, וענו לי אצלה בבית, ואני מיד שאלתי: "מיכל?", והבחורה מהעבר השני התפתלה קצת לפני שהיא אמרה לי שמיכל נפטרה ביום ראשון. אז קודם כל הצטערתי נוראות על שלא נעניתי מוקדם יותר לדחף שהיה בי מאז יום שלישי להתקשר אליה סתם כדי לדבר איתה. אתן בטח מכירות את זה - משהו עומד בירכתי המוח ולא מפסיק "להבהב", ואתן לא מספיקות להגיע אליו. אחר כך שמחתי על כך שביום שלישי, למרות שרציתי לעשות עוד כמה דברים בירושלים, החלטתי לבלות את הזמן בין קבלת הזומרה לפגישה עם האונקולוגית החדשה שלי ליד מיטתה של מיכל, שידעה כבר שהסרטן הגיע למקומות לא סימפתיים, ולדבר איתה. וד"א, תוך כדי השיחה כאב לי הלב שלמישהי במצבה נותנים ארדיה ולא זומרה (שעתיים מהחיים מול עשר דקות מהחיים זה משמעותי. אבל גם 700 שקל חיסכון לקופת חולים זה משמעותי, לא?! אז מה אם הארדיה הורסת אותך לעוד איזה יום וחצי של הזיות וכאבי עצמות. כלכלית זה יותר טוב). אני חוששת שהעצבתי את מי שנשארה לקרוא את דבריי. התלבטתי קשות אם לכתוב את זה - לזכר מיכל, שסיפרה לי שכשהיא חלתה בסרטן לפני שש שנים, היא ביקשה רק לזכות לחגוג לבת הקטנה שלה בת מצווה, והיא אכן זכתה לכך לפני כשנה, כשהיא הייתה במצב טוב. לילה טוב, ענת

לענת, מצטערת על החדשות הרעות אין ספק זה מדכא ומעציב אבל את חזקה ותמצאי את הכוחות להמשיך להיות אופטימית ולוחמת .