לענת ש.

לענת מה שלומך? נהניתי מאוד מהתשובה שלך על סרטן ומצב נפשי. אני אוהבת את האופן שבו את מנסחת בפשטות דברים מסובכים. אישית, אני מתחברת מצויין לתיאוריה שלך ואפילו מאוששת אותה. לפני תשע עשרה שנים חוויתי את טראומת חיי, מחלה נוראה של בן משפחה קרוב ולפני שלוש שנים וחצי כאשר המצב חזר התפרקתי לגמרי וחודשיים לאחר מכן איבחנו אצלי את הגוש בשד. אבל - כל כך הרבה אנשים חווים מצבים של עצב, כאב, אובדן וייאוש ועובדה שרק אנחנו חלינו. כל גוף בוחר לעצמו מחלה אחרת. למשל - חוסר תיפקוד, למשל - דיכאון עמוק. וכו' וכו'. השאלה למה הגוף שלנו בחר בסרטן נשארת פתוחה ויחד איתה השאלה איך נימנע מן הבחירה הזאת בעתיד. שבת שלום גם לך

אהבתי את ההסבר שלך, ענת. אכן, הגוף שלנו הוא "מכונה" מדהימה, שייקח עוד שנים רבות עד שיצליחו לפענח איך היא פועלת בדיוק. וכמו כל מכונה, יש לתחזק אותה, אם ע"י תזונה נכונה, אורח-חיים רגוע (איך אפשר במדינה שלנו??), אי חשיפה לגורמים מחוללי מחלות ועוד. מבלי להתייחס לעניין התורשה, הרי שהמערכת החיסונית היא תת-מערכת מופלאה בפני עצמה של גוף האדם, וברגע שמשהו משתבש או נחלש בה, מוסרות חלק מההגנות על הגוף. מתחים, טרדות, משברים וכו' בהחלט משפיעים על המערכת החיסונית. לא כל אדם "לחוץ" יחלה בסרטן, מן. בכל-זאת, אנחנו שונים זה מזה הן מבחינה נפשית והן גופנית. ישנם אנשים חסינים יותר וחסינים פחות. מנסיוני האישי, תקופה מאוד עמוסה בחיי (משרה בכירה בתחום ההייטק שתבעה כ- 12 שעות ביום, לימודים אקדמאים במקביל, ילדים בגיל ההתבגרות) הסתיימה עם קריסת הגוף - חולשה נוראית שהתבררה מאוחר יותר כמחלת שרירים גנטית (לא תורשתית, אלא מוטציות "פרטיות" שלי). אין ספק כי המערכת החיסונית נפגמה (למרות שאני לא נוטה להידבק במחלות שונות) וכשלה בהגנה על הגוף. שנה וחצי מאוחר אובחנתי כחולת סרטן השד. אז למרות שכעסתי על כל רופא שניסה למצוא משהו פסיכולוגי, הרי שהיום אני יודעת ומודה שהכל התחיל באותו משהו פסיכולוגי והפך לנכות פיסית. שרק נהיה בריאים ורגועים, אפרת