שאלות קשות...ואין תשובות

הלב נקרע מלי מש , כשאתמול הילדה שלי יחידתי בת השש מבקשת ממני אח קטן, ושהיא מבטיחה שתטפל בו יפה. ולי אין תשובות בשבילה . מה אומר לה ? לא עלתה לי שום תשובה מספקת אחת ... נשארתי ללא מענה. אם שואלים אותי מה הכי קשה במחלה הארורה הזו, אני יכולה להגיד שהיא פשוט גזלה ממני את התקווה הכי גדולה שלי - והיא שניים או שלושה ילדים.

אני תמיד בעד תשובות אמיתיות... לבני בן השמונה וחצי - לפני שנה - אמרתי ברגע שידעתי שיש לי סרטן, ודיברנו על הנושא כל הזמן. שנה אחרי - והוא קיבל את זה מאה אחוז בסדר, ומדבר על זה בפתיחות. לילדה צעירה יותר הייתי מספרת שהיתה לי מחלה, החלמתי והבעיה שישנה היא שלא אוכל יותר ללדת. תתענגי עליה, ותברכי את מזלך הטוב , שיש לך בת. ואם אפשר להיות בוטה- ילדים אפשר לאמץ, לא רק ללדת. ובאשר לתקוות ולחלומות - משנים שיתאימו למגבלות, מה לעשות, החיים מלמדים אותנו להתאים את עצמנו אליהם, ולא הם אלינו ולחלומותינו.

לנפש הפגועה, השם שנתת לעצמך אומר הכל אבל ... מנקודת הראות שלי שצריכים לראות את חצי הכוס המלאה הכי חשוב שלבתך תהיה אמא בריאה לא רק גופנית אלא נפשית ומי כמוני יודע שהצד הנפשי נפגע במהלך המחלה והטיפולים אבל צריכים להיות אופטימים ולהתחזק אל תהיה עצובה ומיוסרת זה לא יפתור את הבעיה . הכי חשוב שלבתך תהיה אמא שתאהב אותה ותגדל אותה תשמחי במה שיש ומנסיוני ( בתי הצעירה היתה בת 12 שחליתי ) ילדים יודעים להתמודד עם האמת . מאחלת לך רק שמחה ובריאות וכמובן שנה טובה ומתוקה.

נפש פגועה לבי איתך. היטב אני מבינה את כאבך. אבל את יודעת, ישנן נשים רבות שבלי סרטן שד לא יכולות ללדת ולו ילד אחד.. כשאני התקרבתי לגיל שבע, נורא רציתי אח, כדי לא להיות כל כך לבד. לא יכולתי לבקש זאת מאימי. היא נפטרה מספר חודשים קודם.

ד"ר לאופר הנפלאה והמרגשת, לנפש פגועה, ל"אני" החוששת, לטלי, נועה ,ד"ר בן ברוך ולכל התומכים והמרגשים בפורום, ד"ר לאופר היקרה, נעדרתי תקופה מהפורום, מקווה שקבלת את איחולי לשנה נפלאה ובריאה כאשר גייסתי כוחות לאחל לך המיוחדת ולכל האחרות הנפלאות. כאשר תגובתך ל"נפש פגועה" הורידה דמעות מעיני לא יכלתי יותר הייתי חייבת להגיב לך, לנפש פגועה ל"אני" החוששת ולכל חברותי שנאבקו ונאבקות, ואם בכל זאת החלימו הן אבלות על אובדן אחר בחייהן. ד"ר לאופר, התמונה שאת מתארת לנו כל כך נוגעת ללב, ואנו כל כך יכולות להבין את הכאב והמצוקה , תמונה שאת נושאת עד היום ותישאי כל ימי חייך. מי כמוך יכולה להבין את מצוקתינו, אנו שהצלחנו ,( ובאמת אנו בנות מזל, כי אני מכירה גם 2 בריאות שכבר נושקות ל-50 שלא זכו להביא אף ילד אחד לעולם...) להביא ילד מקסים שממלא את חיינו בכל כך הרבה אופטימיות ותקווה למרות הכל, עצם התחושה שהוא יהיה לבד בעולם , שלא יהיו לו אחים נוספים ,התחושה קשה, קשה מאוד. נכון, הלוואי שנהיה בריאות (עד גיל 87 לפחות כפי שאמרה "אני"), ונזכה לראות נכדים מקסימים, אך התחושה שאולי אולי לא נגיע לזה והילד שלנו ישאר לבד בעולם, קשה מאוד, ואת היטבת לתאר זאת מנקודת מבטה של ילדה בת 7, שכל כך רצתה זאת, ואף אם לא היתה לה. הכאב שלך מורגש עד היום וזה גם הכאב שלנו. נכון, אנו מברכות כל יום ושעה על כך שאנו עוד כאן, בריאות או כמעט בריאות. אך התחושה שמסביב כל כך הרבה דברים טריוויאלים קורים, כמו חברות רבות עם כרס טפוחה, שעסוקות בללדת את ילדן השלישי או הרביעי ועסוקות במתן חיים ואנו יודעות שאנו לא נוכל או נסכן את חיינו בכך קשה מאוד. כמובן שאנו לא אשמות בכך, אך לראות כל יום נשים, חברות קרובות עסוקות בלעבור הריון ובדיקות שלאחריהן יהיה אושר גדול ואילו אנו עסוקות בבדיקות ממוגרפיה, דם, סי טי, דם וכל יתר חבריהן במקום בבדיקות אילו זה פשוט לעיתים בלתי נסבל עבורינו. ד"ר לאופר, איני יודעת אם את זוכרת את שיחתנו לגבי נשאות הגן והוצאת השחלות. אני לפני כשבועיים עברתי את גיל ה-40 וכבר דוחה מספר חודשים את הוצאת השחלות, קשה, קשה לי מאוד, לא הניתוח כי כבר עברתי ניתוח הרבה יותר קשה מזה, אלא התחושה כי לא יהיו לי רק עוד ילד אחד קשה מאוד. ושוב נכון, הילד שלי , שעלה לכתה א', כאשר אני יכולה ללוות אותו, המקסים שלי, ממלא אותי באושר גדול יום יום שעה שעה. אני נאחזת בכל רגע שאני יכולה להנות ממנו. למרות שאני פיזית מרגישה נורא הרצון ללוות אותו כמה שיותר מפיחה בי אופטימיות למרות הפחדים מהעתיד. בשבילו אני חייבת לקבל את ההחלטה להוציא את השחלות, ומקווה שסוף סוף בחודשים הקרובים כאשר יסתבר שהכל בסדר איתי אצליח לאסוף את עצמי, להתאבל (כן, כך אני קוראת לזה) על כך שמגיע סוף של תקופה, מעין אובדן של תקווה לעוד ילד ושל נשיות, וכן תקופה של גיל הבלות עם כל המשתמע מכך. איך ד"ר לאופר יקרה, למרות שלפחות אני כל יום מביאה לעצמי את כל הנימוקים השכלתניים להפטר מהאויב שלי - שתי השחלות (היפיפיות - לדברי רופא הנשים שלי...) מקבלים את הכוח לעשות זאת?!!! לכן, ליבי אתכן, חברותי, כי קשה , קשה מאוד לוותר , וגם אם נעשה זאת למען בריאותינו וילדינו, עדיין זה לא עושה זאת קל יותר. כאשר נגיע להשלמה, אז כנראה נהיה רגועות יותר, איך נעשה זאת זאת כבר זאת שאלה סבוכה יותר... אני מבינה שאין מחקרים חד משמעיים לגבי נשאות הגן והריון נוסף ומכירה כאלה שעשו זאת ובריאות עד היום ויש להוועץ עם האונקולוג המטפל. גם כאן לדעתי יש חילוקי דיעות בין האונקולוגים. ל"אני" אם את רק בת 30, ונשאת מחדש עם בן אדם שנשמע מיוחד במינו, התייעצי עם הרופא המטפל בך לגבי הריון נוסף. אני חושבת שאין בעיה לעשות כן ואח"כ להוציא את השחלות, אבל כמובן כל מקרה לגופו ואולי ד"ר לאופר תעזור לך בכל. וטלי, רק היום ראיתי את התייחסותך החמה והמרגשת כרגיל, תודה, המון תודה - את מקסימה. גם נועה נפלאה ותומכת וד"ר בן ברוך וכולן. ולאחר מגילת אסתר כזאת (כנראה התבלבלתי בין חג סוכות הקרב לפורים...), אאחל לכולכן הנפלאות - לד"ר לאופר המלאכית שלנו,שהתמונות שתשאי בהמשך חייך יהיו רק תמונות של אושר עם בני משפחה בריאים ונפלאים, לד"ר בן ברוך שתומכת ועוזרת כל הזמן, לטלי ונועה הנפלאות , שתהיה חתימה טובה, שנה נפלאה ונהדרת וחג סוכות לתפארת. רק בריאות, קצת שקט נפשי ושלווה, המון עזרה הדדית , ושיהיה לנו קצת רוגע ושקט בארצינו . שלכן, אוהבת, מרב.

לנפש פגועה, אני מנסה למצוא מילים לעודד, להרגיע והמילים לא יוצאת. לא קיימות המילים שיכולות לנחם אישה שלא מיממשה אמהותה במלואה (כפי שהיא תופסת אותה) בלא שליטתה. אך נראה לי שמה שחשוב שתזכרי ותשנני לעצמך, גם ברגעים הקשים ביותר מול חברותיך שממשיכות להביא ילדים לעולם, זאת העובדה שזה לא באשמתך, לא בשליטתך. בעקבות העובדה שחלית בסרטן השד, נפגע גופך, נפגעה נפשך, בגוף אני מאמינה שטיפלת, ומה אם הנפש - האם את מרשה לעצמך היום לקבל ולהבין שבתוך התהליך הקשה שעברת גם הנפש צריכה לקבל את שלה. להכיר במציאות החדשה, בחסרונותיה וביתרונותיה, ולהיות שלמה עם מי שאת היום. אז נכון שאת לא אמא לשלושה ילדים אבל אני בטוחה שיש בך עוד הרבה מאוד דברים מדהימים והמון דברים לתת לבת שלך דווקא מתוך ניסיון החיים שצברת בעקבות המחלה. אני מזמינה אותך להעזר בנו, בקו החם בפורום, אבל אני גם בהחלט ממליצה לפנות ולקבל תמיכה נפשית מגורם מקצועי. תוכלי לפנות אליי על מנת להתייעץ להיכן ניתן לגשת. מחכה לשמוע ממך נועה גואטה רכזת תמיכה, עמותת אחת מתשע