חוויות מהטיפול בגרמניה 12

היי לכולן ולכולם, קודם כל, תודה על האיחולים. גמר חתימה טובה לכולכם. תאמינו או לא, ביום הכיפורים הזה הצלחתי להתפלל את כל התפילות, ולאכול את כל הארוחות (זה הולך די מוזר יחד) ולהתאושש, ועכשו אני בקפה אינטרנט, בפעם ראשונה שאני מצליחה להתחבר ממש לאתר. אחרי שכתבתי לכם שהטיפול היה ממש טוב, נתקפתי מין חולשה, וגם שתי הישראליות האחרות שעברו איתי היפר' היו חלשות ומסכנות, וכשקצת התחלנו להתאושש ביום שישי ישבנו לנו שלושתנו + דקלה (הבת של אפרת) בחדר האוכל וקשקשנו (נראה לי שעובדות הניקיון רוצות להרוג אותנו בגלל ההתמהמהות שלנו עם החזרת כלי האוכל), ופתאום צץ בחור גבוה, הקשיב רגע לעברית שלנו, ניגש והציג את עצמו: "שלום, אני יובל תמיר". היינו בהלם. כולנו הגענו לכאן, פחות או יותר, בזכותו. למי שלא זוכרת או לא יודעת, יובל תמיר הוא אחד מחיילי השייטת נפגעי הקישון, שלקה בשני סרטנים (המעי הגס ועור), ואחרי שנתיים של טיפולים וניתוחים בארץ, כשהיו לו גרורות בחלל הבטן ובראות, הוא בא לסנט ג'ורג' במימון משרד הביטחון, ואחרי חמש סדרות של טיפולים הוא נקי. כבר שלוש שנים. כל אחת מאיתנו דיברה איתו בטלפון מתישהו, ותמיד הוא מאוד מעודד, וגם הפעם הוא היה נחרץ לגמרי: "כשבאמת רוצים, אפשר לנצח את הסרטן". מדהים לראות את זה, הוא לחלוטין לא מפקפק בזה. היה מעניין ומועיל. העברנו חוויות, שאלנו על אוכל, על אחרי כמה זמן המרקרים ממש יורדים (לדבריו, אחרי שלוש סדרות. הוא עשה חמש), על הכדורים (הוא הפחית את הכמות שאמרו לו לקחת בחצי), על השאיפה להקים בארץ מכון אמיתי (עם היפרתרמיה כל-גופית וכל הטיפול הנלווה). סיפרנו כל מיני סיפורים, והוא נפרד מאיתנו לטיול עם משפחתו, הוא רק קפץ לבקר. כל הקטע היה די מפתיע. ומאוד מרגיע. יש כאן מקרים שמחים ונוראים. הבוקר מתה חולה שבאה מארצות הברית בשבוע שעבר במצב ממש קשה, ולא יכלה לקבל טיפול, אז האמריקאים התקבצו סביב בעלה, וניחמו אותו. לעומת זאת, לפני שבועיים הגיעה ילדה בת 13, גם מארצות הברית, עם סרטן בגזע המוח, שהרופאים בבית החולים אמרו להורים שלה לקחת אותה הביתה כי נשארו לה רק עוד כמה שעות. אז הם שכרו מטוס אמבולנס, והטיסו אותה לכאן (עם ההורים, ודודה וסבא וסבתא שלה), והיא עברה כאן כל מיני טיפולים ניסיוניים (לא היפרתרמיה, היא לא הייתה במצב המתאים), והיא מסתובבת עכשו על כיסא גלגלים, ומכינה שיעורים. ומדברת, ואוכלת. ממש לא להאמין. והערב היה לנו משבר. הגעתי לארוחת הערב, וגיליתי את אפרת שכובה על הספסל, וסביבה בלגן. אחרי תלונות על כאבים בראש, היא קיבלה זריקה אחרי הצהריים, ואחרי שהיא התחילה לאכול (ושמעה על הבחורה שמתה בבוקר...), היא פתאום הפסיקה לנשום. הרופאה והאחות הגיעו בריצה. חיברו אותה לחמצן ולעירויים, וייצבו אותה. אחר כך העבירו אותה לחדר, ואני הלכתי להתפלל נעילה, וכשחזרתי אליה לחדר, שוב היה אותו המחזה. בקיצור, היא כנראה אלרגית לחומר של הזריקה, וכשהזריקו לה משהו נגדי, צ'יק צ'ק היא התאוששה, וביקשה ממני לשאול את הרופאה כמה ישראלים אמורים לבוא מחר. כמעט התעלפתי מצחוק, והבנתי שהיא חזרה לעצמה. וברור שלא אמרתי לד"ר דאווס מה הייתה השאלה. טוב, כתבתי כבר מגילה ארוכה. גמר-גמר חתימה טובה לכולכם. וכמו שאמרתי היום בכוונה רבה : "אל נא רפא נא לה לכל מחלותיה" על כל אחת ואחת מאיתנו. ענת מגרמניה הקרה והגשומה

לענת, גםבמוצאי יום הכיפורים לא מאוחר(אף פעם לא) לאחל לך רפואה שלמה.אני מקווה שבשבילך ובשביל אלה שאיתך תחל שנה וברכותיה. ספרי לי מה מיוחד בטיפול שאת מקבלת. וכתבי לי אם יש משהו שאני יכולה לעזור בו כאן בארץ. בתקווה שנפגש מהר באותה פגישת מחזור שאנו מתככננות מזמן. חתימה טובה.

גמר חתימה טובה חזקי ואמצי,מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לך רפואה שלמה

לענת, גמר חתימה טובה, אצלנו יום כיפור יצא רק עכשיו. כל הכבוד לך, מאחלת לך הרבה בריאות. ומחזיקה לך אצבעות. רצוני לדעת יותר פרטים על המקום בגרמניה. מי מתקבל?, איזה בעיות? האם כולם יכולים לגשת לשם. האם יש פרסומים לגבי המקום? ולמי אפשר לפנות. יש לי חברה בישראל שמצבה מאוד גרוע. רצוני לדעת האם אוכל לעזור לה במחלתה, או לייעץ לה לעבור טיפול. יש לה סרטן ברחם ובשחלות וכן גרורות לריאות. תודה וגמר חתימה טובה. אתי

מעודד מאוד סיפורו של יובל תמיר. אני מקווה ששאבת ממנו כוחות. מתפללת עבורך ועבור כולם שנזכה להרבה שנות בריאות ואושר. חזקי ואמצי, אפרת

ענת יקירה, מצטרפת לתפילה, תמשיכי להיות חזקה, ולעדכן. את תמיד מתליחה לרגש אותי בכתיבתך. אני בטוחה שהפגישה עם יובל תמיר לא היתה מיקרית, היא באה לחזק אתכן בשעה שהייתן זקוקות לזה. הרבה בריאות סמדר

ענת יקרה ואמיצה, סליחה שלא כתבתי לך עד עתה, פשוט איני חשה בטוב ולא גייסתי כוחות לכתוב בפורום. יקרה, מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,שתצליחי בטיפול, ולפי תיאורך יש מקום בהחלט לאופטימיות. הפגישה עם יובל בהחלט מרגשת מאוד ובהחלט מצביעה על כך שאת במקום הנכון. מאחלת לך שתחזרי בהקדם בריאה וחזקה ליודפת, גם אני תמיד מתנחמת בבני שחף (ואנו בנות אותו גיל למרות ששחף שלי יותר גדול - בן 6 התחיל כיתה א'), ולמרות הקשיים הרבים של הפרידה והתחושה של הנטישה, תמיד תזכירי לעצמך שאת עושה זאת כדי ללוות אותה עוד שנים רבות ומאושרות, ואפילו אם זה מלווה בכאב רב,זה לעתיד טוב ונפלא עם יודפת. (שם מיוחד ללא ספק...) מחזקת את ידייך יקרה, מאחלת לך הצלחה, וחזרי אלינו בריאה עם המון תקווה לעתיד. חתימה טובה, חג שמח ונפלא, עם שנה בריאה ומאושרת בפתח. שלך, מרב.

היי!