לאילה גל, ולכל בנות הפורום המדהים הזה

אילה יקרה, הדבר הראשון שעשיתי כשקמתי הבוקר היה לקחת את עיתון "הארץ" שחיכה לי מעבר לדלת ולחפש את הכתבה. לפני כמה דקות רק סיימתי את קריאתה. הכתבה קשה, בעיקר לאור כל ההתנהלות הקשה שמתוארת שם בין הפלסטיקאי לבין המנותחות שלו, ויותר מזה, ההתרסקות הגדולה מאותה אופוריה ראשונית לפני הניתוח והרצון "לגעת בכוכבים" אל מול הידיעה האכזרית ששיחזור כבר לא בא ולא יבוא בחשבון. ולא רק עניין השיחזור הוא הכואב, אלה הטיפולים שת צריכה לעבור שוב ושוב, בלי לדעת מתי זה ייגמר. בתהליך של מחלה, כל מחלה שהיא, אנחנו בדרך כלל נוטים לתת את עצמנו ככל האפשר לרופאים, להאמין בהם, לטעת תקווה בתוך ליבנו, שהרופאים הללו הם אלו שיצילו אותנו. רוב הזמן זה מוכיח את עצמו כנכון, אבל יש פעמים שדווקא אותם רופאים, אלו שאנחנו כל כך רוצים לסמוך עליהם, הם הכי מאכזבים אותנו, פוגעים בנו. זו תחושה איומה, נוראית שאין דומה לה. אבל את איילה הקסמת אותי. אחרי שקראתי את הכתבה, התגלית לי כאישה כל כך מיוחדת. אישה יפה, המשדרת כוח ותעוזה, ויותר מזה, איכשהו אפילו לא ממש הצלחתי לשמוע כעס אמיתי בדברים שלך. את אישה אמיצה מעין כמוהה, לעמוד ככה מול המערכת שפגעה בך, בעוז, ולהגיד את הדברים האמיתיים, לא לטאטא. אני בטוחה שתקבלי עוד תגובות רבות בזמן הקרוב, ואני מחזקת את ידיך לקראתן. את אישה אמיצה. מאד. שבת שלום לכולנו, שלך, טלי

היי קראתי את הכתבה ואני רוצה להצדיע לך על האומץ והחוזק. אין ספק שעברת הרבה, לא די במחלה וגם זה. אבל אני רוצה להזכיר לך שהיופי הינו גם פנימי, ואין ספק שיש לך את שניהם. מאחלת לך המון בריאות, המון שנים ללא סרטן וחידקים. ושנה טובה רונית