תזונה - סיכום

הדיון בנושא התזונה ביום שחלף משאיר אותי עם הרבה סימני שאלה????????????? הנה הם (לא לפי סדר חשיבות): 1. בתחילת היום נינזפתי באופן חמור על ידי דר בן ברוך. מיד התקפלתי והתחננתי שיסלחו לי. נישאלת השאלה אם בסיפור הזה שלנו הנימוס כל כך חשוב או שיש מקום לרמוס אותו בשמן של שאלות חשובות. במצבים של תיסכול מתמשך וסבל מתמעטים יחידי הסגולה (ואני לא ביניהם) שיודעים לנסח את טענותיהם בסגנון של נופת צופים, קשה מאוד להתנסח בטקט כשהלב כבד וכואב. 2. שוב ושוב עולה מצד נציגי הרפואה הטענה על מופרכותם היחסית של הנתונים על השפעתה של התזונה על הבריאות. מה בקשר ליעילות של טמוקסיפן וכימו והקרנות? האם היעילות שלהם הוכחה באופן שאי אפשר להטיל בו ספק. אני מקוה שניסחתי את זה בעדינות ושלא ישלחו אותי עוד פעם להתבייש בעצמי בפינה. 3. חברות התרופות משקיעות תקציבי ענק במחקרים שמוכיחים את יעילותם של המוצרים (תרופות ) שהם עצמן משווקות. אנחנו חיות בעולם שבו יחסי ציבור ושיווק הם חלק מהמהות ולפעמים רובה. לעגבניה, למלפפון, לגזר, אין לובי ואין יחצ"נית.אבל הם לפחות נמצאים פה תמיד והוכח שאינם מזיקים. מה שאי אפשר להגיד על הטמוקסי ועל הכימו ועל ההקרנות. 4. ושוב - אל תשליכוני בגלל חוסר נימוס. לפחות להרביץ אי אפשר דרך המחשב.

דניה, א) לעניות דעתי, צורת הניסוח הבוטה שלך לא היא הבעייתית. לעיתים מופיעות כאן בפורום התסחויות בוטות בהרבה (הריצי למשל חיפוש לפי המילים "עלוקות" או "חלאות" ותמצאי רק כמה מהן). הבעייתיות לטעמי היא בהכפשת שמו (שלא לומר הוצאת דיבתו) של רופא, שהוא קולגה של הרופאים המשתתפים כאן בפורום, ברבים. ב) נתונים על יעילותם (היחסית) של טמוקסיפן, זולדקס וכו' מבוססים על מחקרים מבוקרים ונגישים גם באינטרנט לכל דורש. לא הרופאים ולא חברות התרופות טוענים שמדובר בתרופות פלא, שאמורות לרפא אותנו לחלוטין מתחלואי העולם בכלל והסרטן בפרט, ותופעות הלואי שלהן, גם הנדירות שבהן, מפורסמות גם הן בכל מקום, כולל בדף המידע המצורף לאריזתן. ג) חוקרים רבים בעולם כולו, ממיטב המוחות, עמלים מדי יום על מחקרים מקיפים, ארוכים ויקרים, למציאת תרופות ושיטות טיפול חדשות למחלות שונות, ובינהן מחלת הסרטן. בזכות חלק מתרופות ושיטות טיפול אלה, תוחלת החיים (ובד"כ גם איכותם) של חולים רבים במחלות סופניות עלתה פלאים בהשוואה לשנים עברו. מי לדעתך צריך לממן את שנות המחקר הארוכות והכסף הרב שהושקעו בפיתוחן של אותן תרופות ? יחסי הציבור לתזונה בריאה גם הם חשובים, כמובן, אך אני בספק אם קיימים אנשים בגיל ארבעים, לאחר שכבר חלו בסרטן, שיתחילו פתאום "לאכול בריא" ויחלימו ממנו ללא כל טיפול רפואי קונבנציונאלי אחר. ועובדה היא שמרבית האנשים לא מוכנים לקחת סיכון כזה, ואלה שכן - כנראה לא הניבו מספיק תוצאות, בכדי לעורר הדים בעולם כולו, שישכנעו את כולנו לנטוש את הרפואה הקונבנציונאלית לטובת מלפפון, עגבניה או אגוזי מלך. קחי לדוגמא את הגזר. עד לאחרונה היה ידוע וברור כי אין בריא מגזר, למשל, המכיל בטא-קרוטן. במחקרים אחרונים התברר שצריכת בטא-קרוטן עלולה להיות קטלנית עבור אנשים מעשנים, למרות שדוקא אנשים מעשנים משתדלים בד"כ "לכפר" על עוונות העישון בעזרת מזון בריא, כמו גזר או תוספות מזון וויטמינים המכילים גם בטא-קרוטן... מאז היותי ילדה קטנה הכרתי את המנטרה החביבה: An apple a day keeps the doctor away בתור חובבת פירות בכלל ותפוחים בפרט, אני אוכלת לפחות תפוח ליום מאז שאני זוכרת את עצמי, ולצערי זה לא ממש הצליח להרחיק ממני רופאים בכלל ואונקולוגים בפרט... שנה טובה ומתוקה.

אנונימית יקרה, התרשמתי מאוד מרוחב היריעה ומגיוון בהנמקה. אבל - דומני שבשתי הדוגמאות (הגזר והתפוח) נחשפת הבעיה המהותית של הארגומנטציה שלך: לנושא הגזר: תארי לעצמך שמישהו יפריז בכמויות של הטמוקסי, ההקרנות והכימו. אפילו לא בא לי לחשוב מה יקרה אז. ר"ל: דוגמת הגזר פשוט לא רלוונטית לענייננו. לנושא התפוח: אז אכלת תפוח. אז מה? לאכול נכון זו מישרה מלאה. ממש לא מספיק לאכול תפוח. את כותבת שאכלת תפוח ואולי תפוחים ואולי עוד פירות וזה לא שמר עלייך. אז מה? בלאכול נכון מקופל עולם ומלואו. נקודה למחשבה: כל כך הרבה מקצועות טפלים נלמדים בבתי הספר. למה לא מלמדים אותנו מה לאכול ואיך כדי לשמור על בריאותנו?

דניה וכולן (וגם כולם) היי יש לי כמה הערות, והן לא מסודרת לפי איזשהו סדר הגיוני: 1. אני חושבת שאני לא חייבת בכבודו של אדם, שהתנדנד מולי על כיסאו, ופלט כבדרך אגב: "כבד זה קצר", 2. אני בטוחה שאני לא חייבת בכבודה של מנהלת המכון האונקולוגי בבית החולים הכי גדול בארץ שהחליטה "לנקום" בי כי נטלתי לעצמי את החירות לנסות להציל את חיי במקום אחר (כאשר היא עצמה אמרה לאחותי לגביי: "אין לה סיכוי"), ואחר כך הורתה לרופאה המטפלת שלי להפסיק לטפל בי, ועכשו היא מוסיפה שקר על פשע, ובעקבות פניות מזועזעות שונות התגובה כעת היא: "לא היה ולא נברא". 3. העיסוק בסרטן זה לא שיעור נימוסים והליכות, ואנחנו והרופאים זה לא כוחות שווים. אנחנו נלחמות על חיינו, וחלק מהם מתייחסים אלינו בקוצר רוח, כמעט בגסות, והרבה פעמים אנחנו נאלצות לחכות המון זמן וכמעט להתרפס כדי לקבל תשובה, שמגיעה לנו, לעזאזל, בזכות, ולא רק בתנאי שאנחנו משלמות כמה מאות שקלים כדי לקבל תשובות מפורטות ויחס נאות (גם זה לא תמיד, ראו שתי הדוגמאות לעיל). אז מותר לנו להתרעם ולא להיות פוליטקלי קורקט. 4. בפורום הזה אנחנו לא אמורות לצנזר את עצמנו. אנחנו לא בקטע של נחמדות (אחת לשנייה, בטח ובכיף, כשזה אמיתי), כי המצב - הכאבים, החולשה וכל השאר - לא נחמד. מותר לנו להיות לא נחמדות, ואפילו נבזיות לפעמים, ומי שבא להתעסק עם אנשים שרואים את ימיהם נקצבים, צריך לדעת שלא הכל יהיה ורדים ושוקולד. 5. זה שאנחנו משתמשות בפורום לא אומר שאנחנו מקבלות על עצמנו להאמין דווקא למחקרים הבנויים בדרך "מדעית" (שבדרך כלל יש מאחוריהם איזושהי אג'נדה נסתרת), וללכת לפי המסקנות הנובעות מהם. מישהי מכן חושבת שהאנטיביוטיקה התגלתה בשיטות הדוגמטיות האלה? לא. מישהו שכח במעבדה פרוסת לחם בקרבת איזו צלחת פטרי מלאה חיידקים, והעובש שצמח על הלחם הרג את החיידקים. אף אמצאה ענקית לא צמחה בדרך המשמימה הזאת של קבוצות ביקורת ושאלונים שבנויים באופן מסוים. 6. אם כל מה שאלוהים יודע על סרטן זה 100%, כמה מזה יודע המומחה הכי גדול על פני כדור הארץ לסרטן? 3 אחוזים? איך זה נותן לו את היומרה להכשיר שיטות טיפול מסוימות ולפסול בביטחון מלא אחרות, אפילו בלי בדיקה שטחית? מזלי שלעת עתה אנחנו מצליחים לממן את הטיפולים שלי בלי עזרת הרשויות, שכן כולן דורשות מכתבי המלצה מאונקולוג. ואיפה הוא האונקולוג ה"מכבד את עצמו" שיודה שקצרה ידו מלעזור, ושמישהו אחר אולי יכול להצליח יותר? משחקי הגאווה האלה לא הורגים אותם, הם הורגים אותנו. מסקרן אותי נורא לדעת אם, חס וחלילה, כשסרטן היה פוגע בהם או באהובי נפשם, הם לא היו הופכים כל אבן כדי למצוא פתרון למצב. 7. ולרופאות שמשיבות כאן, אני, כמובן, כותבת מניסיוני, שאינו כולל אתכן (למרות שאני שוקלת לפנות אלייך באופן אישי, ד"ר לאופר), כך שאני מבקשת שלא תרגישו מותקפות באיזשהו אופן. אני הולכת לשתות את הנגלה השלישית והאחרונה להיום של המון הכדורים שלי ולישון, לילה טוב, ענת

ענת בכאב רב ובהתרגשות קראתי את דבריך, גם אם, כרגיל, לא לכל מילה הסכמתי, הסכמתי מאד עם המסרים העיקריים שלהם. לרבות זה, שאולי בפורום הזה, אתן אכן זכאיות להוציא את עלבונותיכן וכעסיכן .. בלי חשבון. מלחמתך ראויה להערצה. אך גם בה זיכרי, שישנם "כל מיני אונקולוגים" כשם שישנם כל מיני חולים.. בין אלה כמו בין אלה ישנם גם צדיקים וגם רשעים. תקוותי שתגיעי אל הטובים.. אני מחזקת את ידיך, ואשמח לעזור לך אם ובמה שאוכל..

אין לי מושג אם התכוונת לעודד אותי אבל הצלחת. אני בכל אופן די מאבדת את יכולת הניסוח שאני חלשה וחולה ולחוצה. בדברים שלי שעליהם יצא קיצפה של דר' בן ברוך ניסיתי לתבוע במעט את עלבונה של מי שהייתי לפני שלוש וחצי שנים: מחוברת לצינור כימו, לא מבינה מה קורה איתי, מבולבלת, בורה, לחוצה, לא אוכלת ולא ישנה מרוב דאגה. נכון שהיתה באיכילוב רופאה אחת צעירה דתיה שהיחס שלה היה ממש בסדר אבל חוץ ממנה הכל היה כל די נורא בעיקר מפני שלא היה לי מושג מה אני עושה ולמה.

נראה לי שיש כאן אי הבנה מסוימת. כמובן שאין שום הצדקה, הסבר או תרוץ לרופא שאומר "כבד זה קצר" או פנינים נוספות מסוג זה. ואין לי כל בעיה עם ביקורת מסוג זה על רופאים שונים כפי שמתבטא בפורום. הבעיה שלי עם דניה שבעקבותיה הבעתי אי-נוחות היתה מהגלישה לפסים אשיים לגבי פרופ. ענבר בנוגע למשקל גופו, דיאטות וניתוחים אותם עבר וההשלחה מכך לגבי איכותו כרופא או כאדם . לדעתי זה לא המקום לדיונים מסוג זה. זכותכין לא להסכים, הפורום הוא חופשי לביטוי של כולן.

יש לי כמה דקות של שקט, אז הצצתי ונפגעתי! לכל התדיינים, המסר של ענת כל ך נכון, אני מסכימה עם כל מילה. לנו, כחולות יש הרבה פחות "איסורים" בין שאנו מטילות על עצמנו ובין שהחברה "מצפה" ... [רק אתמול היה מישהו ברמב"ם שנראה עובד היחידת ההקרנות, אז הוא שואל אותי "איפה האישפוז?" שאלתי אותו איזה, אונקולוגי" אז מה הוא עונה" נו את יודעת המחלה הזאת....." כמעט הקנטתי אותו.. ] אבל, למרות זאת, יש גבול למה שניתן להאשים את הצוות הרפואי. על יחס כן ובגדול. וכאן באה היכולת - המצומצת אמנם - שלנו, לתת המלצות ר-ק!!! על רופאים טובים לבאות בתור. שם גדול, או מוניטין לא מצביעים על יחס אנושי, אלא הרבה פעמים על יכולות שיווק ומערכות קשרים במקומות הנכונים. ועוד עולה מכאן, שאין מה לעשות, אמפטיה של מי שחווה סיפור משפחתי יכולה רק להועיל לגורם המטפל וממנו למטופל. במקרה שלי, האונקולוג שלי, לאחותו היה סרטן , אז אני מתארת לי שרמת ההבנה האנושית ולא רק המקצועית משחקות תפקיד. ידיד טוב מאוד שלי, גני-אונקולוג, מסתכל ומבין אחרת חולות לאחר כמה שיחות איתי. שנה טובה, עם המון בריאות לכולנו, סמדר