המשיכי כך

לי דווקא היתה היום נפילה. ראתי באחת הדוחו"ת הרפואיים איזו הערב שהבהילה אותי, ופתאום הרגשתי את המוות שוב נושף כל כך קרוב, והייתי מאובנת כל היום. איך עושים את הניתוק וחיים כאילו הכל יהיה בסדר אי"ה?!.

ההודעה לעיל היא לענת ש.

רנה, היי את כמעט מתנצלת... ברור שאת מבועתת כשאת חושבת על המוות. מי מאיתנו לא? פעם הצירוף "פחד מוות" היה לגביי סתם ביטוי, והיום הוא משהו מאוד ממשי. החוכמה היא לא לא ליפול, החוכמה היא לקום אחר כך. אני לא אמרתי שצריך להתנתק ולחיות את החיים בנפרד מהסרטן. אני חושבת שמי שחלה בסרטן חייב לנהל את חייו לאור הידיעה הזאת, שהגוף שלו כשל. ושאם הכשל לא יתוקן, והתיקון יהיה תחת פיקוח, אז, חס וחלילה, הסרטן יחזור או שבכלל לא יתחיל להיעלם. אני חושבת שאני ועוד הרבה (הרוב, אולי חוץ מאלה שחלו בגלל זיהומים כמו בקישון) חלינו בסרטן בגלל משהו, המערכת החיסונית שלנו שהייתה ירודה בגלל דבר רע כלשהו בחיינו (כישלון במערכת יחסים, פיטורין, מתח במשפחה, בעיות כלכליות. חסרות בעיות?), לא התמודדה נכון עם הסרטן, והניחה לו לגדול ולהתפתח. הדרך שלי להתמודד אם הידיעה הזאת היא לעמוד מולה פנים אל פנים, ולהגיד לעצמי שמעכשו אני שומרת על עצמי, על הנפש ועל הגוף שלי, ושאני צריכה להיות צדיקה יותר מהאפיפיור ולהקפיד על השמירה גם כש (הלוואי) אני אהיה נקייה כבר עשר ועשרים שנה. במובן מסוים, את פחד המוות הזה עברתי, כי כבר הייתי במסלול הישיר לעולם הבא, ועכשו עברתי למסלול, שגם הוא לא הכי, אבל יש בו יותר דרכי חילוץ, ויש לי יותר הכוונות, ואני יודעת שיש הצלחות לאלה שעברו לפניי במסלול הזה. רנה, אני בטוחה שלי יהיו עוד עשרות, אם לא מאות, נפילות. ויהיו לי אכזבות, ועוד הרבה מלחמות. יש קרבות קטנים שמוכתרים בהצלחה מיידית עצומה (כמו מחט חמה, שעולה 699 יורו, צורכת שעה וחצי בחשבון סופי וקצת כאבים, והורגת גרורה בכבד), ויש קרבות יומיומיים חסרי תהילה (כמו לשתות עוד ועוד גלולות, ולקבל עוד זריקה ועוד אחת, ולאכול עוד ירק, ולהתגבר על הדחף לכוס קולה, שעושים דברים שאי אפשר לחוש ממש, והם נשמעים קצת כלליים מדי, משהו כמו "זה מחזק את המערכת החיסונית"). אני יודעת שמעתה והלאה אני מחויבת לעניין המלחמה שלי בסרטן. ואני מעדיפה לחיות ככה מאשר לא לחיות בכלל. אז יש דברים שכדאי להימנע מלקרוא אותם (כמו סטטיסטיקות לגבי "הצלחה" של כימותרפיה חדשה), ויש דברים שכדאי תמיד לעשות (לנשום עמוק כמה פעמים, לצאת לטיול קצר ברגל, לעשות מקלחת מרעננת), ויש דברים שתמיד יהיו (נפילות במצב הרוח), ולכל דבר יש תרופת נגד (להיפגש עם חברה בבית קפה או לחבק ילד), ואני מקווה שנוכל למצוא, כל אחת לעצמה, את האיזון הנכון ביניהם. מקווה שאת כבר אחרי. אחרי הנפילה, כמובן. ענת ש

עם המודעות שפירטצ בקשר לטיפולים שלך רציתי לשאול אותך אם חשבת לעצמך למה היה הכשל הראשוני שהביא לך את המחלה המזופתת הזו - ומהתשובה שלך אני מבינה שאת הבדיקה הזו כבר עשית עם עצמך. כשגילית את המחלה בפעם הראשונה - באיזה מצב היה הגידול( גדול/קטן, ומה מצב הבלוטות), ולמה הלכת לעשות בדיקות תקופתיות אם המליצו לך לא לעשות כאלו. (אני מתלבטת אם לעשות בדיקות תקופתיות או לדבוק בהצעת האונקולוגית לעשות רק ממוגרפיה וכו')