חזרה בארץ

שלום לכולן חזרתי לארץ. הגיעו הרבה בני משפחה לפגוש אותי בשדה התעופה, אבל אני רק חשבתי על מה שעומד לקרות עם יודפת, הבת שלי שעוד מעט בת שנתיים. היה מאוד קשה לפגוש את יודפת, ולגלות שהיא לא יוצרת איתי קשר מבט למרות שהיא מיד באה אליי לידיים, והיה עוד יותר קשה לדעת שבעוד 32 יום אני אעשה לה את זה עוד פעם (נטוס ביום ראשון שאחרי ראש השנה, אני אעבור היפרתרמיה כללית ביום שלישי וביום שלישי לאחריו, וביום שישי נחזור – סה"כ 12 יום). אבל אני יודעת שאני עושה את המעשה הנכון, גם מבחינתה, ולמרות שהלב שלי נקרע, ושבא לי להחליט לקחת אותה איתי, ושיש כאלה שעושות את זה, אני יודעת שזה לא יניח לי את המנוחה השלמה שאני צריכה שם. בלי להתכוון נוצר פסטיבל אצל ההורים שלי, וכל האחים והרבה מהדודים הגיעו, אבל, להפתעתי, היה לי כוח. אחר כך עשינו את הנסיעה הארוכה לבית שלנו עם אחותי וגיסי, שהם שכנים שלנו, והגענו לחניה, והורדתי את יודפת מהאוטו, ו...נעצרתי בהלם מוחלט על סף הבית שלי. בהיעדרי עקרו לי את השטיח מקיר לקיר המזעזע שהיה בסלון, וריצפו את הבית ברצפות מדהימות, והביאו לי מדיח כלים, וסידרו מחדש את החדר של יודפת, וניקו את הכל. וגם השקו לי את ריבוע הדשא שלי, והוא בכלל לא צהוב, הוא מוריק, ובחלקת האדמה שבה זרעתי זרעים שלא נבטו, שתלו פרחים והעבירו טפטפות, וגם נטעו לי עץ תפוז. עד עכשו אני לא מצליחה להירגע מזה. חיים שאוהבים זה גם חלק מההחלמה, זה מה שמחדירים בסנט ג'ורג', צריך לעשות דברים משמחים, ליהנות, להירגע. המערכת החיסונית אוהבת שקט נפשי, וסובלת מלחץ ומעצב. הבית המחודש הזה משמח אותי מאוד. הגינה הפורחת משמחת אותי מאוד. הקליפ שבו ערכה נועם, האחיינית שלי, את אחי שר את המילים מתהילים שהוא הלחין לי – משמח אותי מאוד. והידיעה הזאת שהמון אנשים, מוכרים ולא מוכרים לי, מתפללים בשבילי. ותורמים לי מכספם ומזמנם – לא סתם משמחת אותי, היא נותנת לי רוח גבית שדוחפת אותי קדימה באופן שמתעצם. אא, תודה לך שהזכרת את מילות הפזמון הזה. זה היה השיר שאיתו יצאתי לטיפול הזה: "יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה... נושאי בשורה רעה, מכות או עוד גזירה לא ישנו את מהותי. אני את והאל שלצידי עוד ננצח, לא בגלל הכוח, רק בגלל הרוח הנושבת בגבי. רק בגלל הרוח, בתוכי, בדמי, בנשמתי...". אני יודעת שזה נשמע כאילו שאני באופוריה מסוימת, אבל אפשר להירגע – אני לא. אני מודעת לזה שהטיפולים לא תמיד מצליחים – ראיתי בסנט ג'ורג' אנשים שמצבם לא משתפר בהרבה, אבל בדרך כלל אלה אנשים שהגיעו מאוחר מדי. אני יודעת שמבחינת הרופאים הגעתי די מוקדם (ברור שלא היה מזיק לי לבוא שלושה חודשים קודם...) ובמצב טוב, כלומר כשאני עדיין מגיבה לכימותרפיה, והמערכת החיסונית שלי מופעלת בקלות יחסית. מה שקצת הפתיע אותי ומאוד עודד אותי זה מה שחיים מצא בתיק הרפואי שלי יום לפני שעזבנו. חיים הציץ בו, אחרי תיאור מהלך המחלה ותיאור מצבי - שתי גרורות בעצם האגן שלא משתנות כמה זמן ולא כואבות, וגרורה בכבד שהכפילה את עצמה בתוך חודש - ותוצאות הבדיקות הגופניות שלי, הוא גילה את ההערכה הראשונית שלהם לגביי: very good. אני מודעת לקושי בעובדה שאני צריכה מעכשו והלאה לחיות חיים מאוד מסודרים – ואני לא ממש בנאדם שחי אי פעם בחייו חיים ממש מסודרים. אבל אני הולכת לדבוק בכללים האלה, כי ראיתי במו עיניי שזהו תנאי הכרחי להצלחה. אלה שמצבם לא משתפר הם, בין השאר, אלה ש"מזייפים". כל ההצלחות שראיתי כללו דבקות מוחלטת במסגרת: במשטר בליעת הגלולות, במשטר התזונה הנכון ובשמירה על הגעה לקליניקה ברווחים האופטימליים שמוצעים על ידי הרופאים. אני מודעת לזה שיהיו נפילות – לכל אדם יש נפילות, ובמיוחד למי שהצל הכבד הזה של המוות המציץ מעבר לפינה הוא לגביו איום ממשי, ולא איזה מין איום עתידי מעורפל. ואני יודעת שלא תמיד יהיה מישהו קרוב להישען עליו, כי הבריאים לא יכולים להבין את זה עד הסוף. אבל אני יודעת שיש לי אתכן, ויש לי את ר' ואת ת' ואת א', שעברו כולן טיפולים בסנט ג'ורג', ואני אוכל להתקשר אליהן. אני מודה לאלוהים על חסדים גדולים וקטנים! וחוץ מזה, בדרך הביתה יודפת "חזרה" אליי, ואני ישבתי לידה, ושרתי לה את השירים שהיא אוהבת, ודקלמנו יחד את הדקלומים שהיא אוהבת, וכשגמרנו להתפעל מהבית, השתוללנו על המיטות, והכרנו מחדש את המיטה והשולחן שלה, ועשיתי לה "אמבטיה" בגיגית, ועכשו היא ישנה בכיף. בטח לא אשלח אותה מחר לפעוטון אז גם אני הולכת לישון, אבל לפני כן אני מבקשת שאם יש מישהי שלא הצלחתי לקרוא בקשה או שאלה שהיא הפנתה אליי – שתפנה שוב. את דברי העידוד שלכן "הזרקתי" לעצמי, לפעמים יותר מפעם אחת, אבל יכול להיות שפספסתי דברים אחרים. אני לא מבטיחה שאדע לענות, אבל זאת הדרך שלי "להחזיר" לאלה שעזרו לי להגיע לדרך שבה יש תקווה, על ידי זה שאנסה לעשות את אותו הדבר למי שרוצה להיחלץ מהייאוש. איך אומרת מירב, האחיינית שלי? הכי באסה להתבאס. ענת ש אז בסוף לא שלחתי את זה אתמול בלילה, אני שולחת עכשו. יום טוב לכולן!

היי ענת, ברוכה השבה. אני בטוחה שהיה לך הכי כיף להיות בחזרה. ולישון במיטה שלך.... צריך ה-מ-ו-ן כוחות לכל הסיפר, וגם התמדה, אז האמונה ביכולות שלך והאופטימיות תנצח. המון בריאות, סמדר

ענת יקרה לי מאוד, ברוכה השבה. שלושה שבועות שהיתי קצת באפלה בכל מה שנוגע אליך. משה התקין אנטרנט ונסע לסין בלי שאספיק ללמוד איך להשתמש בו. התעדכנתי קצת ע"י רונית. אתמול משה חזר ואני התישבתי לקרא את כל המכתבים שלך זה אחר זה. בכל אופן היה לי קשר מתמיד אתך משום שקראתי את הספר, מה שנתן לי לפעמים הרגשה שאני מדברת אתך. אני מתארת לעצמי שאת עסוקה בלחזור לחיים בארץ אז אני לא רוצה להטריד אותך. כשיתאים לך, בבקשה תתקשרי אלי ואני אשמח מאוד לבוא לבקר. אוהבת ומתגעגעת רותי. נ.ב. היה לי עוד משהו שעזר לי להתמודד עם הגעגועים והמחשבות- המשימה שקבלתי. ב"ה אני עומדת בה יפה. להתראות בקרוב רותי ברוך