Anat in Germany 5

היי היום, כ"ב באב, יום ההולדת ה-40 שלי, וקיבלתי בו מתנה שעולה 700 יורו, אבל את שוויה אי אפשר להעריך: תקעו לי בכבד מחט חמה למשך 20 דקות, והרגו (הלוואי, אמן) את הגרורה ואת סביבותיה בגודל של 3.5 על 2.5, כשהגרורה כפי שנמדדה היום הייתה בערך 2.1 על 2. האמת, קשה לי להתמסר לתחושה שניצלתי לעת עתה אחרי שנה וחצי שבה פעם אחר פעם קיבלתי בשורות נוראיות. החל באבחון הראשון, המשך בחזרה המקומית בעור של השד, ואחר כך החשד לגרורה בעצם, ואחר כך - המכה הגדולה מכולן - הגילוי שיש לי שתי גרורות בעצם האגן וגרורה בכבד. ואני רוצה לשמוח, ומפחדת שאולי נשאר בכבד תא רדום קטן (חס וחלילה, אני לא מאמינה שאני מעלה את האפשרות על הכתב), ואז אומרת לעצמי שאני לא מתכוונת "להכין" את עצמי למכה שעלולה לבוא, עדיף לשמוח על הקטל הנפלא שהרג גם כמה תאי כבד תמימים, לגבי מה שיקרה אחר כך, נתמודד עם זה אחר כך. כל מי שבצד שלי יודעת מה זה להסתכל בנקודות הזוהרות, היפות, האלה בפט, ולדעת : "לפי הידע הרפואי הקיים, זה הולך להרוג אותי", ולראות במבטי הרופאים: "זאת הולכת להימחק בקרוב", ולתפוס את החמלה בעיני האחיות של טיפול יום, ובכלל להיות מתה-חיה. אני מרגישה שהיום עשיתי צעד ענק לעצמי וצעד קטן לחברותיי לצרה, אנחנו לא מקבלות את הדין בפסיביות, אנחנו נעשה הכל בשביל לחיות, לא את שלושת-ארבעת החודשים שמציעים לנו הרופאים שלנו (עם כאבים בכל הגוף וקבלת מנות דם יומיומיות זה לא מציאה גדולה), אלא שנים, שנים רבות. וכשאני כותבת שנעשה הכל, אני מתכוונת להכל. אני יודעת שיהיה לכם נורא לקרוא את זה, אבל, לפי הבנתי וניסיוני בהרבה הרדמות כלליות וניתוחים, הייתי קרובה מאוד למוות בסוף ההיפרתרמיה, משהו עם מינון הנרקוטיקה או הכימותרפיה שלא התאים לגוף הרגיש שלי, ואין לי שום תרעומת, והרופא גם אמר לי לפני הטיפול שהיו מקרים של מוות בעת הטיפול. בקיצור, זה לא גן של ורדים, התהליך הזה, ותימצת את זה שקספיר ב"מהומה רבה על לא דבר", שקראתי אתמול בערב: "חולי אנוש נרפא רק בתרופה נואשת". אז, עכשו אני אמחל על כבודי, ואניח לחיים לקחת אותי לסיבוב על כיסא גלגלים (ד"ר צבל, לפני שהלכה הביתה, כשראתה אותנו יושבים על הספסל, הזהירה אותי לא ללכת ברגל) בעיירה היפה להפליא, אך משעממת באותה מידה, באד אייבלינג. ביי בינתיים ענת ש חזרנו, וחיים נרדם, ולי קצת כואב הכבד, אז החלטתי לתרגם לכם את התקציר שנתנה לי התזונאית לגבי עקרונות האכילה שאמורים לעזור לנו לשקם את המערכת החיסונית שלנו, שרק היא בסופו של דבר, ועם כל העזרה מהיפרתרמיה ושדות חשמליים ודמיון מודרך וכל מה שעולה בדמיונכם, עשויה להביס את הסרטן. · להשתמש במעט מלח ובתיבול עדין. · להימנע מאכילת נקניק ונקניקיות, בשר מעושן, בשר מומלח ומעיים (לאכול עוף, כבש ואפשר גם בשר בקר דרום אמריקאי שלא עבר שום עיבוד). · להימנע ממזון שמן, ובכללו מכל השומנים שבאים מבעלי חיים, מלבד חמאה ושמנת מאיכות מעולה. להשתמש בהרבה שמן זית מאיכות מעולה. · להימנע מקמח לבן וממוצריו. לאכול לחם ופסטה מקמח אורגני מלא. (חייבים לאכול לחם) · להימנע מסוכר לכל צורותיו, ממיצים ממותקים (מותר לשתות מיצי פירות וירקות טריים), מריבה, מג'לי, ממשקאות קלים (שתו רק מים!), משוקולד ומכל הממתקים. · להימנע לחלוטין ממזונות מקופסאות שימורים (גם מטונה, שאלתי), מאבקת חלב, וממוצרים מעובדים מתפוחי אדמה (עולים לי בראש צ'יפס וכל חטיפי הצ'יפס למיניהם). לא סיימתי, אבל התעייפתי. לילה טוב

היי ענת אני קוראת את דבריך ודמעות בעיני. אני מצדיעה לך. איפה הרופא במרפאה שהראה לך איך בודקים כבד מוגדל? שאני אדבר איתו? בכל מקרה, אני מקוה שהסבל הזה לא לשווא, והוא ישא פירות, והגידול יעלם, בהצלחה רונית

היי ענת, מחמם את הלב לקרוא את דבריך. אגלה לך סוד , חיכיתי בדריכות לדוא"ל שלך לאחר הטיפול וכה רבה היתה שמחתי לשמוע שאת אחרי. אני מקווה איתך שאכן הטיפול השמיד את כל התאים החולים ושלא יהיה צורך בטיפול נוסף. אין לך מושג כמה בדבריך ובאופטמיות שלך את מחזקת אותנו . אני מורידה בפניך את הכובע שגם בשעות הקשות את מוצאת את הרצון והכח לשתף אותנו. ובסוף שאלה אישית האם הטיפול הזה יכול לעזור גם לגרורות בעצמות? אני מקווה שתשובי לאיתנך במהרה. המשיכי לעדכן אותנו ON LINE דנה

ענת יקרה, יש לך כשרון כתיבה מקסים ובעיקר המבע המשולב שבו יש גם את ענת הלוחמת והדואבת וגם את ענת המשעשעת תודה

ענתי היקרה, כולנו, שאוהבים אותך מני אז ועד לעשרות השנים הבאות, כולנו מתרגשים למקרא דברייך, שבים ומתפעלים מעוז-רוחך, מכוח-אש-נתי, וכמו תמיד, כמה אופייני לך, זו את שמעודדת ומאצילה על זולתך מתעצומות הנפש שלך, שלא ייכלו!! ד"ש מינון, מעוזי, מיהודית, מצביה, מפסברג (רשימה לגמרי חלקית). כולם משלבים לבבות ומייחלים להחלמתך. שתעברי את הטבילה הבאה בקלות. הבחירה בחיים היא הבחירה הנכונה. שלך, דבי

היי ומזל טוב.......ויהיה רק המון בריאות לשנה הבאה, האושר יבוא לבד. את כלכך אמיצה, שזה ממש נותן תקווה לכולן. תתכני את הספר, ותמשיכי עם האופטימיות שלך. כל הכבוד, סמדר

ענת! אין לי הרבה מילים לומר לך ,רק שאני מחזיק לך אצבעות וליבי אתך