החיים בתקופת הכימוטרפיה

אשתי כאמור חלתה לא מזמן. שאלותיה מופנות אליכם על ידי. האם כדאי להסתפר קצר לפני תחילת הטיפולים ע"מ להקטין את משבר נשירת השיער. מוזכר בפורום מידי פעם המושג "חזרה לחיים אחרי הטיפולים",אשתי פעילה ומלאת מרץ בכל התחומים,ובלתי תלותית לחלוטין,עד כמה ניתן לנהל אורח חיים סביר בתקופה זו כלומר עבודה חלקית או כמעט מלאה,מה המשברים הצפויים ואיך מתכוננים נפשית. בתודה מן

יש כאלה שממשיכות לתפקד בתקופת הטיפולים, חוץ מיום-יומיים אחרי הטיפול, יש אחרות שלא ממש מצליחות לתפקד תפקוד מלא, זה מאוד אינדיבידואלי. המצב הנפשי מאוד חשוב כאן. לכל הקרובים אליה יש משימה חשובה מאוד, להקרין אליה המון אהבה ולא לתת לה "לשקוע" במחלה. לעודד אותה, ולתת לה לראות מסביב שהיום רובן יוצאות מזה וממשיכות את החיים הרבה פעמים בצורה טובה יותר ממה שהיה להן קודם לכן. תלך איתה לפגישות אצל האונקולוג וגם לטיפולים ולבדיקות. זה מאוד חשוב ונותן הרבה כוחות להתמודד כשיודעים שאנחנו לא לבד במערכה. הרבה בריאות והצלחה.

הי מן, התקופה בה מתבצעים הטיפולים, כימו והקרנות היא תקופה קשה יחסית לאשה גם מבחינת ההרגשה הפיסית (בחילות כאבים וכו") וגם מבחינה ריגשית (פחד מהעתיד -אי ודאות). אנחנו עברנו את זה יחד ומנסיון התמיכה שלך מה זה חשובה, חשוב שתלך איתה לפגישות עם הרופאים וגם לטיפולים לפחות בהתחלה. אני אישית נוכחתי בכל טיפול ופגישה עם המערכת הרפואית כדי לתת לה ביטחון ולשאול חלק ההשאלות שלה היה קשה לשאול ולהבין (פשוט יצאתי מהעבודה לשעה שעתיים). רעייתי עבדה בתקופה הזאת עם מגבלות מסוימות שהובנו במקום העבודה. בתקופה של יום יומיים אחרי כימו היא לא יכלה לעבוד. בתקופת ההקרנות אחרי הכימו המצב הפיסי משתפר והשערות חוזרות לגדול, אז כבר אפשר לתפקד ממש טוב (יש קצת כאבים באזור ההקרנה כמו שיזוף חזק מאד). אחרי כן הכל חוזר לאט לקדמותו, הבעיה היא דווקא במצב הנפשי והביטחון האישי וכאן חשוב שתיתן תמיכה ועידוד, יתכן שתרצו עזרה נוספת של פסיכולוג או קבוצת תמיכה. היום אנחנו כבר קרוב ל 6 שנים אחרי , והכל חזר לתפקוד רגיל ומלא. אני חושב שהתרומה שלי לרעייתי היתה די דומיננטית בחזרתה לתפקוד מלא. כל מקרה הינו שונה, וכל אדם מגיב אחרת למצב גם מבחינת המחלה והטיפולים וגם מבחינה ריגשית. דני

היי ראשית אני מאחלת שהתקופה הזו תעבור מהר. אפשר להמשיך לתפקד כרגיל, מלבד הימים של הטיפולים, צריך לשמור מפני זיהומים, כי הספירות יורדות. לדעתי גם חשוב לשמור על השגרה, זה עוזר לא לשקוע במחלה. לפני הכימו רצוי לגלח את השיער כדי לא לראות את הנשירה המעצבנת. המון בריאות רונית

לא משנה אם מסתפרים או לא כי הרי תוך 10 ימים מהטיפול הראשון כל השיער נושר. אני אישית העדפתי להתקצץ פשוט בשביל לא לבזבז זמן על טיפוח השיער שהמוות שלו צפוי מראש. אפשר לנהל אורח חיים רגיל עם הפוגה של שלושה ימים כל שלושה שבועות וזה לא כ"כ נורא. כמובן ששיתוף פעולה מצד הבעל הוא הכרחי. המשברים שצפויים הם יאוש הכימותרפיה שגורמת להרגשה רעה ,מרגישים שנהיים חולים ממנה ולא להפך. כמובן שאזור לוותר ויש לגמור את הטיפולים שנקבעו. צריך לזכור שכמה שזה קשה בסה"כ זו תקופה קצרה יחסית ותוך שנה חוזרים לחיים רגילים כמעט לחלוטין

הי, כייף לאישתך שאתה דואג לה אני סיימתי לפני שבועיים את הכימותרפיה וגם אני ניהלתי חיים פחות או יותר שגרתיים, מלבד מיום-יומיים לאחר הטיפול. אכן הייתי עייפה מהרגיל, אך זה לא פגע בתפקוד שלי בעבודה וכאמא . לגבי התספורת, אני הסתפרתי וגילחתי אחרי 14 יום. ההרגשה של להסתרק ולמצוא חופן שיער ביד מאד לא נעימה. אחד הדברים הקשים זה להסתכל במראה ולראות את הקרחת והחוורון, אבל השתמשתי בהרבה איפור וחייכתי כל הזמן וכולם אמרו לי איך שאני נראית טוב - וזה עזר להרגשה. אני, וגם רוב הנשים כאן ממליצות לא להסתיר את המחלה ואת הטיפולים. הרבה יותר קל להתמודד כשהאנשים מסביב יודעים, תומכים ויכולים לעזור כשעייפים. הכי חשוב - חהיו אופטימיים, לחייך ולהפיק מזה את הטוב בהצלחה

אם אשתך מלאת מרץ ואם יש לה חוסן נפשי וחוש הומור, היא תעבור את הטיפולים בסדר. יום יומיים לאחר הטיפול יש הרגשת חולשה, אך זה עובר ואפשר וחשוב לנהל אורח חיים רגיל לגבי התספורת, כמו שכתבו אחרות, השיער נושר במילא, אבל אשתך צריכה להחליט אם היא מסתדרת עם קרחת בתקופה זו או שהיא רוצה לעשות פיאה אם היא מעוניינת בפיאה, אני ממליצה בחום על חברת "כל השיער" שעושה פיאות קבועות שצמודות לראש ולא צריך להוריד אותן כל התקופה, למעט פעם בשלושה שבועות כשבאים לחברה לטיפול וחפיפה יש להם אתר באינטרנט וגם באתר הזה, של "אחת מתשע" הם מוזכרים במידע על פיאות בהצלחה

מן היקר, אני רוצה לספר לך שמאד התרגשתי לקרוא את המכתב שלך, ואת התגובות של יתר הגולשים כאן. נראה שנגעת בנקודה חשובה ורגישה אצל רבים כאן. ניכר כי אתה דואג לאישתך, ונמצא איתה בתהליך של ההחלמה. זה חשוב מאד, ואני שמחה בשביל איתך שיש לה אותך. אתה מוזמן להזמין אותה בעצמה הנה, לספר, לשתף ולהיות חלק. גם אתה מוזמן הנה לכל שאלה או סתם כדי לספר, לשתף. אני מאחלת לכם שהתקופה הלא קלה שעומדת לפניכם תעבור כמה שיותר ושאפשר בקלות, והכי חשוב להיות אופטימיים. איחולי בריאות, שלכם, טלי