אני נוסעת לעבור היפרתרמיה

שלום לכולן, המון זמן לא נכנסתי לפורום, הייתי מאוד עסוקה בסרטן שהתפרץ לי מחדש בצורה סוערת, ועכשו כשכבר החלטתי מה אני הולכת לעשות, אני מעבירה את הזמן עד יום ראשון. בבקשה, מי שנוטה להיכנס לחרדה מסיפורים שליליים, שתעשה לעצמה טובה, ולא תמשיך לקרוא. אז גילו לי חודשיים אחרי סיום ההקרנות חשד לגרורה בעצם האגן, ואחרי שנטלתי קסלודה שלושה חודשים (לי זה לא עזר, אבל אני יודעת על מישהי שחיה יפה מאוד על קסלודה יותר מחמש שנים!!!), התגלתה גרורה נוספת בעצם האגן, וגרוע הרבה יותר, גרורה בכבד. אני ראיתי בשפת הגוף של הרופאה שלי שהיא סבורה שאני בדרך ל"אין מוצא", וראיתי את זה במבטים של הרופאים והאחיות שנתקלו בי. ופרופ' ענבר שהלכתי אליו לביקור פרטי (שוד לאור היום, 1,500 שקל לחצי שעה שבה הוא לא מחדש שום דבר שלא כתוב במיליון מקומות) אפילו פלט: "כבד זה קצר". אז התחלתי לחפש אנשים שהחלימו מסרטן גרורתי או לפחות שמצליחים לחיות איתו הרבה זמן. דיברתי בטלפון עם אבנר שילה שיצא מזה בעזרת דמיון מודרך, עם מישהי שיצאה מזה בעזרת דמיון מודרך וטיפות מיוחדות. דיברתי עם בעלה של מישהי שעברה ניתוח של גרורה בכבד ואחר כך של גרורה בראה (מסרטן המעי הגס), והיא במצב טוב שנתיים אחר כך. קראתי אצל ברני סיגל ("אהבה, רפואה וניסים", ספר חובה למי שרוצה לראות שיש אנשים שיוצאים מזה) על אנשים שהצליחו להיפטר מגרורות במוח, בכבד ועוד. , אבל אצלי זה הדמיון המודרך בתוספת הכימותרפיה (נבלבין, אבל שוב, בבית החולים נתקלתי במישהי שחיה כבר כמה שנים על נבלבין) והטיפות המיוחדות עבדו רק חלקית, והגרורה בכבד המשיכה לגדול, ואני הבנתי היטב שאם אדבוק בפרוטוקול ואמשיך עם הגמזר והציס-פלאטין, פשוט אמות בעוד כמה חודשים, אולי שנה, כי ככה זה הולך. אני הייתי שמחה יותר אם הרופאה שלי הייתה אומרת לי: "ענת, מה שאני מציעה לך זה עוד כמה חודשי חיים עם כל כימותרפיה חדשה שאני נותנת לך. את צריכה לדעת את זה ולנסות כל מה שאת יכולה כל עוד את במצב טוב" (כמו שאמרה רופאה משערי צדק לזאת שהזכרתי לעיל עם הטיפות והדמיון המודרך שחיה ככה כבר ארבע שנים לאחר דברי אותה רופאה) ואני במצב טוב, אין לי כאבים, ואני חושבת שרוב החולשה שלי נובעת מהכימותרפיה. בכל מקרה, הגעתי איכשהו לעניין ההיפרתרמיה. אין לי כוח לתאר את השיטה, אבל ביום שלישי שעבר פגשתי בחורה בת שלושים, רונית, שהיה לה סרטן שד גרורתי עם גרורות בעצמות, בראות ובכבד, והיא עברה (בלי אמונה אמיתית שזה יעזור לה) מאז מאי 2003 שבעה טיפולים בהיפרתרמיה במרכז רפואי בגרמניה, וכיום הבדיקות (MRI ולא CT שהוא מאוד מזיק לגוף) מראות שאין לה גרורות, והמרקר CA 15-3 שלה תקין. ובקרוב היא תעבור טיפול אחרון, סוג של וידוא הריגה. מאוד עודד אותי לדבר איתה, מה גם שיש לכל אחת מאיתנו בת קטנה, שלשתינו הסרטן לא היה הורמונלי, ששתינו שליליות לHER-2, מה אני יכולה להגיד? שראיתי מהי הדרך הנכונה זה גדול מדי (כי נוכחתי לדעת שיש כמה דרכים, חלקן שונות ומשונות, לצאת מסרטן גרורתי או לחיות איתו לאורך שנים), ובכל זאת ידעתי שאני הולכת על זה. זה יקר באופן אימתני, לעבור את הטיפול במרכז שהיא עברה אותו, ואני חושבת שאם הייתי פחות לחוצה על זמן בגלל הגדילה המשמעותית של הגרורה בכבד, הייתי עוברת את הטיפול באחת המרפאות הפחות יוקרתיות בגרמניה (בגרמניה ההיפרתרמיה היא שיטה שהמון בתי חולים ומרכזים רפואיים מפעילים), והייתי חותכת עלויות באופן פראי. בכל אופן הצלחנו על ידי עזרה מהרבה אנשים טובים לגייס את הכסף לטיפול הראשון, ואני ובעלי יוצאים ביום ראשון הקרוב לגרמניה. אני לא תמימה, אני יודעת שיש כאלה שמתים גם עם ההיפרתרמיה, אבל הדרך הפרוטוקולית שמוצעת לי בהדסה מציעה לי מוות בלבד, ואילו הדרך הטיפולית הזאת, שרופאים רבים בארץ מתעלמים ממנה גם כשהם רואים חולים "גמורים" חוזרים לחיות אחריה, מציעה לי סיכוי לחיים. ד"א ביום שישי דיברתי בטלפון עם אישה, שאת שמה קיבלתי מרונית שלעיל, שהיה לה סרטן שחלות גרורתי במשך חמש שנים, והיא אחרי שלושה טיפולים בלבד באותו מרכז נפטרה מכל הגרורות, והמרקר שלה שהיה תמיד בסביבות 200-400 הוא כעת 5 (!). ממנה שמעתי יותר על הפעילות ההיקפית סביב השיטה. צריך לשנות תזונה, צריך לבלוע כדורים טבעיים ועוד ועוד. קשה, אבל החיים שווים את זה. אז אני נוסעת, ומקווה שאכתוב לכן משם, לספר על החוויות ועל ההתפתחויות. ענת ועוד משהו: אני מבקשת לא לפנות לאימייל האישי שלי, כי אני לא מעוניינת להתכתב עכשו. אני מאמינה שבעתיד, כשיהיה לי יותר כוח לתת פרטים או מידע, אני אעשה את זה.

ענת יקרה, את מספרת את סיפורך בצורה כל כך אןפטימית , ניכר בך כי את מאמינה באמונה שלמה שהגרורות האלו הם משחק ילדים בשבילך, ואת תוכלי אותם לארוחת בוקר תוך שבוע שבועיים, את פשוט מדהימה ! שיהיה לך המון בריאןת ואושר והרבה הצלחה, תעדכני אותנו בהתקדמות הטיפולים, בי, אני

לאחר שקראתי והתרגשתי מתיאורייך הישירים, אני רוצה לספר לך על עוד מקרה חיובי לשיטת ההיפרתרמיה בגרמניה. אני גרה ביישוב קהילתי קטן ואחת מבינינו שחלתה בסרטן השד והוא חזר 5 פעמים במירווחים של שנה בערך בין חזרה אחת לשניה, האישה הנ"ל בת 47 עם ילדים בגיל העשרה. גם הגוף וגם הנפש התעייפו מרוב הטיפולים הכימיים. נערכו מספר התרמות ע"י תושבי היישוב למען נסיעה וטיפולים בגרמניה, ונכון לעכשיו המחלה בנסיגה משמעותית וזה לאחר 2 טיפולים בלבד. מחכים לה עוד טיפולים והם יקרים מאד אבל אצלה זה עבד ולכן היא לא עוצרת למרות שבאמת אין לה כסף, היא תעשה הכל על מנת לגייס כסף ולזכות בעוד חתיכת חיים. חבל שרק בעלי אמצעים יכולים לזכות בטיפול שכזה. אני מאחלת לך הצלחה בטיפולים ונשמח להתעדכן. להתראות, נעמי

היי ענת הרבה זמן לא דיברנו, פשוט אבדתי את המספר שלך, בכל מקרה, מאחלת לך המון הצלחה בנסיעה, את מהסוג של הלוחמות ומצליחות, אז אני בטוחה שתצליחי להתגבר על הכל. מקוה שיהיה קל ויעיל.. בהצלחה רונית

ענת בהצלחה את מדהימה ואופטימית וגם לזה יהיה חלק בריפוי המלא שלך תהיו חזקים ואנו מצפים בכליון עיניים לחזרתכם לארץ בריאים נסיעה טובה מלכה

שלום לך ענת אני מאחלת לך שתצליחי כמו שחלק מאנשי השייטת הצליחו גם הם בטיפול בגרמניה. ולחילופין אצלנו יש את פרופ עינבר שרואה אישה במצבך ויודע לבטח שאת זקוקה לכל פרוטה כדי להמשיך הלאה ואינו מניד עפעף כאשר הוא מבקש 1500 ש"ח עבור חצי שעה. ואת לא היחידה והוא אמון על המחלקה האונקולוגית כנראה שהיה צריך להיות ברוקר ולא רופא שמתמודד עם אנשים ברגעים הקשים של חייהם אגב את אותה החויה שאת עברת עם דר עינבר עברתי אני עם פרופ תמר פרץ 1000 שח והיא בקושי בקושי פצתה את פיה בהתנשאות איומה, מה שכן ישב איתה אסיסטנט שמשתתף בפורום שלנו והקשיב האל יודע למה. כנראה שהרופאים בארץ הפכו למשאבה של כספים מאנשים חולים ובמיוחד מחולי סרטן. באמת זה מאוד מתסכל בברכת בריאות שלמה ורפואה שלמה ריקי

זה המקום להזכיר לטובה את ד"ר שפרברג, אשר הלך לעולמו לפני למעלה משנה ממחלה ממארת. איש זה הזכור לטוב ,עשה במשך שנים רבות מלאכת קודש של עבודה כירורגית והתמחה בניתוחי שד בנשים שלקו בסרטן השד! גם אחרי הנתוח לאורך תקופה ארוכה שימש כתומך ומסייע נפשית לנשים אותן ניתח וזאת ללא כל תמורה כספית ועם הרבה נכונות והשקעה מעצמו!!! נשים רבות מוקירות אותו וחבות לו הרבה תודה והוקרה! אישתי היא אחת מני רבות הזוכרות אותו לטובה ויחד עם כל המשפחה אנו מצטערים על מותו של אדם מופלא זה! יהי זכרו ברוך.

שלום ענת, מאד מאד התרגשתי לקרוא את שכתבת. מסיפורך עולה שאת בחורה אמיצה חזקה עם חוש הומור ועם המון רצון לחיות ולראות את הטוב שבחיים. עם נתונים כאלה (וגם עפ"י הספר של ברני סיגל) אני בטוחה שתנצחי. אני מאחלת לך נסיעה טובה וטיפול מוצלח ומחכה כנראה שעם עוד רבות מחברותיך לפורום שתמשיכי לשתף אותנו בחוויותיך ושתבשרי לנו בשורות טובות. אני מחזיקה לך אצבעות דנה

ענת את מופלאה. אני בטוחה שתנצחי! אוהבת, דבי

לכולן, יש לי כמה רגעי שקט. בימים האחרונים הבית שלי התהפך, והטלפונים לא מפסיקים לצלצל, ועכשו אני יושבת מול המחשב כמה דקות לפני שאקום להתחיל לארוז לשלושה שבועות. אז תודה לכולכן על דברי העידוד, ובמיוחד שמחתי לשמוע ממך, נעמי, על ההצלחה של הבחורה שגרה אצלכם ביישוב. אני שומעת בימים האחרונים גם על כישלונות, אבל ההצלחות הן קרן האור. אז, רונית, מלכה, חיה, ריקי, דנה ודבי וגם לאחרות שמאחלות לי בלבן את הטוב, עוד נשתמע. ענת

ענת יקרה, מצטערת על האיחור בתשובתי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא... ובכן קראתי את השתלשלות הדברים, ואת התגובות שכתבת, ונותר לי רק לאחל לך מכל הלב שהטיפולים יצליחו, ושתעברי אותם ככל האפשר בקלות... אני מאד אשמח אם תכתבי משם, ואני בטוחה שאני לא אהיה היחידה שאשמח לשמוע ממך. מחזקת את ידיך, ומאחלת לך המון המון בהצלחה, ואיחולי בריאות, שלך, טלי