מעלה שוב את הסוגיה במונח "כריתה"

שמעתי היום בחדשות על עצי חורש עתיקים שנכרתו. לא יכולתי להתעמק בפרטים, כיוון שכל פעם שהקריין אמר "כריתה" הרגשתי "צביטה" בשד שאיננו. אמנם לא חשתי תחושות אובדן לאחר הניתוח ואני מדברת באופן חופשי ביותר על הנושא. אולם ברגע ש"כריתה" הועלה בקונוטציה שונה (במשמעות האמיתית שלה - עצים) זה גרם לי לתחושות מוזרות. וזה מחזיר אותי לדיון שהועלה לפני זמן לא רב, לניסיונות "אחת מתשע" לשנות את המינוח "כריתה" ולתשובה הבלתי מספקת (מבחינתי) של האקדמיה ללשון עברית. לכל אלו שהמונח מפריע להן/להם - למה צריך שינוי פורמאלי? כמו שהנוער יכול להחדיר סלנג חדש, כך אנחנו יכולות לשנות את המינוח. לצערי, אנחנו יותר מדי רבות ואם נשתמש ב"הסרה" (או כל הצעה אחרת) הרי שגם אחרים יאמצו את המילה (הרי גם לאנשים שלא חוו הסרת שד לא נעים להגיד "כריתה"). אני בטוחה שגם רופאים, אחיות, עוזרות סוציאליות ושאר גורמים בבתי-החולים, שם אנחנו מבלות לא מעט, יתרגלו במהירה ל"הסרה". מה דעתכן?? הכוונה היא לא "לעשות רעש", אלא פשוט להשתמש במילה אחרת ולהשריש אותה בשפה.

את צודקת. נראה כי את בחורה אינטיליגנטית וכמובן בעלת חכמת חיים. אני מקווה שזה יצליח מצד אחד אך אני סקפטית כי כשאת נמצאת "בתוך" המחלה את לא חושבת על מינוח ושפה וכו'. מצד שני אני יכולה להעיד על עצמי שבגלל שהמונח כריתה צימרר אותי הרביתי להשתמש במונח הלועזי ( מסטקטומי) .... והנה לפחות בקרב משפחתי הצלחתי להשריש את המונח הלועזי