חזרתי לטיפולים...

יש לי שני ילדים ומאז 3 טיפולים שלא הצליחו אחד החזרת קפואים השני 5 עוברים שלא נקלטו ובאחרון היה זקיק אחד אפילו לא עשו שאיבה .... אוף אני ככ פוחדת שלא יצליח מצחיק אבל מלחיץ אותי שמזריקה את המונופור לא כואב לי כאילו אם לא יכאב מספיק אז לא יצליח ... ודווקא הקלקסן ככ כואב, אני לא יודעת מה מרגישה מצד אחד משתדלת להדחיק לרוץ בבוקר לביהח כדי להספיק להיות בעבודה בשמונה שהילדים לא ירגישו ומרגישה כמו מכונה שפועלת מצד שני ככ פוחדת שלא יצליח ורוצה להרגיש הכל שיכאב לי שיהיה לי קשה כי אולי עם הסבל יבוא האושר ... בצער תלדי בנים. הכל יצא בליל מטופש אבל אשלח כי קצת מרגישה אבודה

שולחת חיבוק ענק ((())) האם גם שני הילדים הראשונים מטיפולים (אני מניחה שכן כי דיברת על מוקפאים) אני מבינה לגמרי את תחושת המלחמה האין סופית - הרצון שלנו לתת את כל כולנו להצלחה. יש מטרה מול העיניים ולא נוותר עד שנקבל אותה. האם יש לכם בעיה מוגדרת? מה הסיבה שבגירוי האחרון היה רק זקיק אחד?