זה הסיפור שלי

טיפולי פוריות איך זה קרה? נכנסתי להריון טבעי שהסתיים בשבוע 7 הפלה טבעית, הייתי בהלם ולא היה פשוט להתאושש אבל אמרתי קדימה לדרך אין מה להתייאש זה קורה.. אבל מהר מאוד התברר שהדרך הרבה יותר ארוכה ממה שחשבתי, אחרי ברורים בדיקות וכו' הגענו להפריות, חסימת חצוצרות, אנדרומטיוזוס, מורפולוגיה אפס בקיצור הכל מהכל. אבל לא מוכנה לוותר. התחלנו טיפול ראשון, 3 ביציות לא היתה הפרייה בכלל מבאס לעבור הכל וכלום, השבוע התחלתי טיפול שני ממש בעיצומן של הזריקות מקווה מקווה מקווה אבל חוששת להתאכזב שוב... איך אפשר להישאר אופטימיים?? אני כל כך כועסת על המצב הלא פייר הזה, ולמה זה מגיע לי אבל אין לי את מי להאשים...

למה לי?! כי זה כ"כ לא פייר שנפלתי לסטטיסטיקה. אני מסתכלת סביב ומודה לאלוהים שלא נפלתי על סטטיסטיקות אחרות... תראי - אין את מי להאשים ואין סיבה טובה למה את ולא אחרת (יש מי שיגיד שאלוהים נותן לאדם רק את המלחמות שהוא יודע שהוא יוכל לנצח בהם) שורה תחתונה - כרגע זה המצב. אני חושבת שככל שמבינים שזו מלחמה שלא מוותרים בה אז יותר קל להישאר אופטימיים. וזה לא פשוט בכלל. יש כ"כ הרבה אכזבות בתהליך....אבל צריך רק הצלחה אחת! והיא שווה יותר מהכל. אנחנו פה. לחבק / לבכות / לתמוך... ברוכה הבאה לביתנו.