איך אפשר להתגעגע למשהו שמעולם לא היה לי?!

שנתיים. בדיוק שנתיים. אני זוכרת שגיליתי שהבטא גבוהה חשדתי שזה תאומים, יותר נכון התפללתי, קיוויתי... ואז היתה הפתעה - לא תאומים - שלישייה! הייתי בשוק, לא ממש הבנתי איך זה יכול להיות - זה נראה כמו משהו שרואים בכתבה בטלוויזיה. ואז מחשבות, החלטות, מריבות - הולכים על דילול. אני מתעקשת להשאיר תאומים - הרופא ובעלי רצו קצת אחרת - רצו להישאר עם אחד. אבל החלטתי והנה אני בהריון עם תאומים. חלום! מתחילים לעשות חישובים כלכליים, צריך להתחיל לחסוך... ומה יהיה, ואיך?! ועוד שבוע עובר ועוד אחד...ואני בחלום. ואז .... שבוע 14, יום שבת, כאבי בטן, מיון נשים - הרופא מסתכל על האולטרסאונד וקורא לעוד רופא - ומבט עצוב "אחד העוברים איבד דופק" - ואיזה מזל שנשאר אחד... 24 שעות עוברות והדמעות מתחילות להתייבש - ושוב כאבי בטן ירידת מים, צירים - וזהו נגמר. עברו שנתיים. בזמן הזה נכנסתי להריון שוב וילדתי בת מקסימה. ועדין הגעגוע עולה לפעמים. ככ רציתי אותם... לפעמים אני חושבת איך היו נראים החיים שלי איתם... מתגעגעת. היום בדיוק לפני שנתיים. איבדתי את הריון התאומים שלי :(

זה היה בתוכך. חווית שמחה והתרגשות ולאחר מכן אובדן. אבל ברוך הדם שזכית לילדה מקסימה אחר כך טפו טפו. יכולה להגיד לך שכל פעם שטיפול לא היה מצליח לי הייתי מרגישה שהתינוק שלי מת. הרי החזירו לי עובר חי ונושם שלא שרד בגוף שלי. הכל כתוב לנו. אי אפדר להלחם עם היקום. תסתכלי קדימה. בעזרת השם תזכי לעוד ילדים טהורים. נשיקות וחיבוקים ודלא תדעי אובדנים כאלה עוד. לילה טוב.