הנחמה שלי....

סורי שנעלמתי קצת... התקופה האחרונה היתה קשה פיזית ונפשית. תאריך הלידה המשוער של התאומים הגיע ואיתו המון דמעות על זכרונות ומה היה צריך להיות ;-( קשה להסביר לעולם בחוץ שכבר שכח מהם שאני עוד זוכרת, שאני מתגעגעת... לא ככ ברור אפילו לא לקרובים אלי איך אפשר להתגעגע למשהו שכביכול לא ממש היה לך מזל שזה היה יחסית בהתחלה הם אומרים ואני עוצרת את הדמעות ולא מצליחה להסביר כמה מוחשי זה היה אצלי. הנחמה שלי היא שאני מגיעה לתאריך הזה בהריון שוב ובצורה אירונית באותו שבוע בו נפלו התאומים. אז עם המון פחד יש תקווה, והיום נכנסתי לחודש רביעי ( שבוע 15) ... מקווה שההקאות יחלפו עם הימים ואצליח לפתח רגשות וזיכרונות חדשים. שנדע כולנו בשורות טובות במהרה אמן!

מסכימה איתך לגמרי שיש מקום להכיל את מה שהיה וקרה ולא רק להסתפק ב"טוב שזה קרה מוקדם"... מישהו אומר לך איך את מתגעגעת למשהו שכביכול לא ממש היה לך?? זה מאד מאד אכזרי להגיד! מאחלת לך יקירתי שמעכשיו לא רק תרגישי טוב יותר, אלא גם תוכלי לגדול תרתי משמע עם התחושות הטובות שמתרחשות לך בגוף ובנשמה. המון אהבה, ושוב תודה שאת כאן בשביל כולן!!!