לא מאבדים תקווה

הזרעה שנייה הייתה לפני שבועיים והינה המחזור הגיע לו שוב. ממש מבואסת מזה ואפילו לבעלי הודעתי בסמס, כי פחדתי שאחנק מדמעות. כרגע בעבודה, לא רק שאני מבוצרחת בגלל זה , גם כאבי מחזור הורגים אותי. לא חשבתי שאצטרך מתישהו לעבור את זה, תמיד הייתי מדמיינד את זה בבית , אני צועקת לו מהשירותים בשמחה שזה "חיובי", אבל במקום זה ההתעסקות עם כוסיות ובדיקות ורופאים ומעבדות... פשוט לא הוגן.

אני זוכרת שהתחלנו לנסות להביא ילד...ואז כשלא הצלחנו הלכנו לבדיקות שקבעו כי הכל בסדר. אבל לא הכל בסדר כי עובדה שאנחנו לא נקלטים...ולכן כשהציעו הזרעות חשבתי לעצמי 'זה רק להגדיל את הסיכויים' הנה החודש אני נקלטת - אני זוכרת כמה כאב לי כקיבלתי תשובה שלילית ועוד אחת...ואני זוכרת את הבושה שהרגשתי ותחושת הכישלון כשעברנו להפריות. יקירתי - היום במחשבה לאחור כשאני מסתכלת על הפצפון בן השנתיים שלי אני יודעת שכל הדרך הזו היתה שווה את זה! כל הבכי, העצבות, תחושת הכישלון...הכל מתגמד לעומת המתנה הענקית הזו! תמשיכו להליחם ולהאמין כי בסוף הדרך שלנו יש רק ניצחון! שולחת חיבוקים חמים!