רגע של נחת...

וואי, פשוט תקופה ארוכה ומטורפת, שסופסוף מגיעה לקיצה... עכשיו אחרי שהחצי הלך והבונבון נם לו שנת ישרים, יש לי קצת זמן לספר מה עבר עלי בכל התקופה האחרונה... זה התחיל בהודעה של המנהלת שלי שהיא לא מעוניינת לעבוד איתי בשנה הבאה (אין לה סבלנות כי אני בטיפולים, ואני לא מספרת לה הכל על הטיפולים, אז היא מתעצבנת גם..), זה המשיך שהחלטנו שצריך לעבור דירה שוב פעם (עברנו לפני שנה בדיוק, זוהי הדירה ה-8 ב6 שנות נישואים). בקיצור- לחפש דירות. המשיך שבעלי היה במילואים, הייתי צריכה לנסוע לירושלים- לעשות פיפל ונסחבתי עם הנסיך שלי בתחבורה ציבורית להורים של בעלי בלילה ואז בבקר לירושלים עם הנסיך- לגיסתי ואז לבי"ח, ומהבי"ח חזרה לגיסתי. וכל היום לא הרגשתי טוב. ביום למחרת בבוקר היה לילד ר. שינים ומרוב עצבים על הרופאה שלא היתה אליו נחמדה מספיק (בשבילו, תכלס היא הייתה סבבה), הוא נשך אותה- פאדיחות. בדרך לר. שינים עצרה אותי משטרה+ניידת לבטיחות בדרכים, 1000 ש"ח דוח כי הגלגלים שחוקים, הרכב יורד מהכביד עוד כמה שעות. בסוף ויתרו לי על הדוח, שמתי את הילד אצל אמא שלי, הבאתי את בעלי מהמילואים ונסענו להחליף צמיגים+כיוון פרונט-800ש"ח. אח"כ עוד נסענו לבקר את אחי מרחק של מעל 30 דק' בגלל שכולם היו אצלו... בקיצור עמוס (אה..היה גם סנדלר באמצע). שישי שבת אצל חמי וחמותי, שיש עמוס ולחוץ בסידורים למיניהם. יצאנו ראשון בבוקר 5.30, אמצע כביש 6 בשום מקום, נתקענו עם האוטו, הלך המנוע. בעלי והילד נסעו הביתה במליון אוטובוסים הגיעו אחרי 3 בצהרים. אני חיכיתי לגרר שעות, כי היה לי בדיקות בטבריה, שם גם המוסך. הגיע הגרר, הנהג היה ערבי, כל הדרך בכיתי מפחד... הלכתי לבדיקות, חזרתי למוסך, האוטו היה עמוס מטורף מציוד, אז לקחתי מונית מהמוסך לתחנת אוטובוס, וכככה נסחבתי עם כמות אדירה של ציוד- זה היה בראשון. בשני, חשבתי שהכול מאחורי, ואז התקשרו מהגן שהן שלי בלע משהו, בקיצור, נסענו בטרמפ לבי"ח (אין אוטו..), שעות של בדיקות האם זה רעיל או לא, עד שגילו שזה לא רעיל ושיחררו אותנו, חיכינו שזה יצא טבעי ביציאה. רק בחמישי אחה"צ היתה לו יציאה- מתח כל הימים. בקיצור, זה עוד לא הסוף, הצילו, הסיוט לא נגמר אף פעם. בנוסף להכל אתמול ריבלתי מחזור, אחרי שכ"כ האמנתי שאצליח להיכנס טבעית להריון... לפחות היום קיבלתי שיחת טלפון מרגיעה, המפקחת שלי התקשרה להגיד לי שהתהליך שאני עוברת זו מטרה חשובה ממש, והיא מאוד רוצה שזה יצליח ולכן אני יכולה לקחת כמה חופשות מחלה שאני רוצה והכל ישולם לי... ועכשיו חם לי והתעייפתי, אז אני הולכת... יאללה, סליחה על הברבור בשכל... לילה טוב!! מיכל

הגיע הגרר, הנהג היה ערבי, כל הדרך בכיתי מפחד... מה זה צריך להיות?

את באמת יכולה לחבור לתעשיית הסרטים ההודית או הטורקית... :-) תגידי, מה עם להסתובב עם כמה חמסות תהילים עלייך ועל כל המשפחה?? שום? נראה לי שצריך איזה טיהור אנרגיות דחוף... לפחות, ובאמת קצת הקלה זה שיש לך מפקחת שפויה נורמלית. ואם לא היתה עונה לך ככה, היינו עוזרות לך לנקנק אותה ואת כל מי שבסביבה שלה! יקירה, תנוחו כולכם, שתהיה שבת רגועה, תצברי אנרגיות, כמה שאפשר, את צריכה אותן לכבוד הילד שבדרך! נשיקות ושבת שלום