חיסון

אז אתמול עשיתי את החיסון לשפעת ונזכרתי ששנה שעברה שעשיתי את החיסון לפני ההזרעות (4 שלא צלחו) והייתי כ"כ אופטימית שהנה אני ממש עוד רגע כבר בהריון מההזרעות וגם לכך לקח לי הרבה זמן להגיע, אחרי מעל שנה של ניסיונות טבעיים. בטח לא חלמתי שאצטרך IVF ובסיוטים שלי לא האמנתי שגם אחרי פעמיים עוד לא אצליח להגיע לתוצאה הרצויה (אמנם הריון קצר היה, אך הסתיים). אתמול בלילה כ"כ בכיתי שהנה אני שנה אחרי הדרך הארוכה של הטיפולים ועדיין לא רואה את הסוף. אני יודעת שילד/ה שווה הכל(כי יש לי), אבל אני פשוט לא מצליחה להתחיל לחשוב איך אני עוברת עכשיו עוד טיפול... התחלתי לחשוב אולי אעשה הפסקה, אך אני מכירה את עצמי שזה יתסכל אותי עוד יותר כי חוסר עשייה וחוסר התמקדות במטרה משגע אותי. אני מנסה לומר לעצמי שהנה עוד טיפול אחד או שניים יש הריון ויש תינוק/ת, אבל זה מה שאמרתי לעצמי לאורך כל הדרך ועדיין לא הגיע. אני מאבדת את האופטימיות שלי ואני חושבת על כך המון, הנושא מעסיק אותי ומטריד כמעט בכל פעילות אחרת שאני עושה, איכשהוא גם המחשבה של הריון-תינוק/ת עולה לי לראש. אני יודעת שאין פתרונות כרגע לרגשות שלי, אבל אשמח אם תוכל לספר איך אתן מתמודדות או התמודדתן בעבר עם מצבים כאלו... סליחה על ההתבכיינות ותודה מראש חג שמח לכולן!

כתבת בכותרת "חיסון", דיברת על החיסון של השפעת, ובעצם, יקירתי, את מדברת על חוסנה של הנפש... זה נכון מה שאמרת, שאין פתרונות לרגשות שלך. צריך אבל להתחיל מזה שכל רגש שאת מרגישה הוא לגיטימי. ובאמת, כל מה שאפשר הוא לשתף. אני מבינה את נקודת השבר, כי בדיוק בנקודת הציון הזו של החיסון לשפעת היית במקום מסויים, ועכשיו, בתחנה הבאה של החיסון, את נמצאת באותו המקום, אבל רגשית, במקום אחר. אני זכרתי את האופטימיות של כל הצוות הרפואי כשהגעתי לראשונה לשערי צדק, וכמה הם נראו לי חביבים, ואחרי שנתיים וחצי לא יכולתי יותר לראות את הפרצופים שלהם ואת המסדרונות הצפופים והייתי מקבלת בחילה בגוף, אם את מבינה את התחושה, רק מלראות את הדלת של המרפאה. גם לי היה ילד בבית, ואני, באיזה שהוא שלב התחלתי להסתכל על הדברים רק צעד שניים קדימה, כי יותר כבר לא היה לי כוח. לא סיפרתי לעצמי שבסוף זה יגמר בילד ושאמשיך עד שיכלה כוחי. זה עבר לי מתישהו. אמרתי לעצמי שאני יכולה להמשיך עוד טיפול. וכשהוא כשל, אספתי את עצמי ואת כל הגועל מלחזור ליחידה להפריה חוץ גופית ונכנסתי שוב בדלת. וכשהטיפול נכשל, אספתי את עצמי ואת כל הגועל ונכנסתי שוב. ובשלב מסויים אמרתי לבעלי שמספיק. שיש לי, תודה לאל, ילד בריא בבית, ושאני לא רוצה יותר להקריב את נשמתי על מזבח ההריון הזה שלא מגיע ולא מגיע ולא מגיע ולא מגיע ולא מגיע ולא מגיע. ושכל החיים שלי בהמתנה ושזה משתלט לי על כל אספקט בחיי ועל כל נשימה שאני נושמת. ובעלי קיבל את כל מה שאמרתי. ואז אמרתי את זה לרופא, והוא דווקא לא הסכים, הוא אמר שעדיין מוקדם מדי להתייאש ותכנן לי תוכנית לכמה טיפולים. וזה מה שהציל את הכוח שלי. ידעתי שיש לי תוכנית פעולה לכמה מצבים ולכמה טיפולים, תוכנית שישבנו עליה ביחד. ורופא שמאמין ביכולת שלי וביכולת שלו. אז יש לי פה בעצם הצעה אחת אופרטיבית. דברי עם הרופא ותחפשי אצלו חיזוקים. את יכולה ממש להגיד לו שזה מה שאת צריכה בשיחה הזו. אני לקחתי את ה-אל תתייאשי עדיין ואל תוותרי- בשתי הידיים, ישר לתוך הלב בתור זריקת כוח. וכשהתעייפתי התקשרתי אל הרופא וביקשתי שיגיד לי שוב. והוא, החמוד שלי, אמר לי שוב. יקירה שלי, אני כל כך מקווה שבתוך כל הסיפור שלי תמצאי גם את עצמך וגם את הכוח לקום עוד פעם מתוך ההריסות. ואם צריך- עוד פעם ועוד פעם ועוד. כי באמת, כמו שכתבתי בפתיח שלי- אם אני הצלחתי- סימן שכמעט כל אחת יכולה! ובטח ובטח שאת!!! שולחת חיבוק עז ואוהב והמון המון כוח והמון המון אהבה (((((((((((((((((()))))))))))))))))) דורה.

רציתי להגיד לך שמאוד נגע לי על מה שכתבת,ואין ספק שזה קשה כל ההתמודדות הזאת עם הרצון והניסיונות העזים להביא ילד לעולם! הבנתי שיש לך ילד אז זאת כבר התקדמות ענקית! לא רק העובדה שיש לך ילד לפחות, כי את זה בטח שמעת כבר, אלא העובדה שאת יודעת שאת יכולה להיקלט שוב בעזרת השם, וזה יקרה! לי אין ילדים אני בת 26 ומסיבות שאינן תלויות בי אלא בבעיה הקיימת אני התחלתי ישר בטיפולי ivf ועכשיו אני בטיפול השני לאחר שחיכיתי שנה שלמה ללא מעש כי לא הייתה לי ברירה ובהחזרה שניה של שני עוברים מוקפאים, ביום א? אני צריכה לעשות בדיקת דם להריון ולא יכלתי להתאפק ולפני חצי שעה עשיתי בדיקה ביתית שיצאה שלילית! בא לי לבכות אבל כבר אין לי כוחות לבכות... נמאס לי! ואני לא יודעת אם יש שמץ של סיכוי שהבטה תהיה חיובית....מה אני אגיד לך החיים לא תמיד דבש , ניסיתי לעודד אותך ויצא לי קצת הפוך סורי! רק רציתי שתביני שאת לא לבד :-) נקווה לטוב בעזרת השם! אמן! 

תודה על הניסיון לעודד! זה שיש לי את האוצר המקסים זה המון ואני מעריכה כל יום, אבל הרצון לילד נוסף לא פחותה ואף התגברה בכל הזמן שאינני מצליחה. מקווה שהריון יבוא במהרה ויסתיים בידיים מלאות ומאחלת גם לך לזכות במתנה המופלאה אולי כבר עכשיו, כי נראה שעשית את הבדיקה מוקדם מדי. צריך להמתין 12 יום אחרי החזרה, אז חכי ליום א, שום דבר עוד לא ידוע עד אז. מחזיקה לך אצבעות!!!

מקסימה אחת, אני לא חושבת שיש פה מישהי שלא עברו לה בראש בדיוק אותן מחשבות. השאלה היא באמת איך כל אחת התמודדה עם זה. אני יכולה להגיד לך שבפעם הראשונה, לא בדיוק התמודדתי, אלא בעיקר בעיקר נתליתי בפורום הזה שהיה חבל ההצלה שלי. לא הפסקתי להתעסק עם עניין הטיפולים, סבבתי כמו צירעה מזמזמת במיוחד סביב העניין כל הזמן. זה לא הניח לי. אבל עמוק בפנים הנחישות להגיע לילד מצאה את הכוחות המתאימים להתחיל כל פעם מחדש. בפעם השניה (ז"א בטיפולים לילדונת המתוקונת) כבר הייתי בעולם אחר. כבר ידעתי שעשיתי את זה פעם אחת אז אעשה את זה שוב. אמנם לקח כמעט 3 שנים להביא את עצמי חזרה לעניין, אבל בסוף עשיתי את זה. והאכזבות היו קשות כמו בפעם הראשונה. מה שהיה שונה היה ההתאוששות. הפעם התאוששתי הרבה יותר מהר. אולי כי הייתי עסוקה יותר, אולי כי באמת הבנתי שיש אחד אז יבוא השני. אולי תאחזי ביקר שיש לך בבית. נסי לראות בו את האור שיביא גם את הבא בתור. רחם שהיה בהריון אין סיבה שלא ידע להרות וללדת שוב! חג שמח אהובה, נסי לראות איכשהו את הצד המלא של הכוס. את תראי איך כל הכוחות זוחלים חזרה אלייך!

אתן כ"כ מחזקות במילים המקסימות שלכן! אני יודעת שכאן אמצא חיזוקים וכוחות ומנסה למצוא אותם גם בתוכי. דורהלה, היטבת לתאר את מה שאני מרגישה לגבי תחילת הטיפולים ולגבי התחושות בהם אני נמצאת עכשיו. הלוואי שיהיה לי את הרופא שידע להרגיע אותי, אך כפי שהבנתי היום מחברה שעברה טיפולים אצל דר' ברקוביץ, אצלו לא אמצא זאת. אך המטרה החשובה לי לנגד עיני ועבורי התוצאה היא החשובה! אני רק רוצה כבר להיקלט להריון ארוך ותקין ולזכות בעוד ילד/ה בריא/ה למשפחה. מאוד מנסה להאמין שזה יקרה במהרה ומנסה למצוא דרכים שיעזרו לי להתמודד בינתיים. אז תודה לכן על תגובתיכן החמות, אני מתחזקת מאהבתכן ואוהבת בחזרה ( :