גברים והריון

חייבת לשתף אתכן במה שאני שומעת שמופיע אצל זוגות רבים אבל כל כך מתסכל אותי. אחרי שנה ו-4 חודשים של נסיונות אני לקראת שבוע 11 אבל להפתעתי בן זוגי מתנהג, מהתחלה, כאילו הוא בכלל לא מבין על מה ההמולה. הוא לא מתרגש משום א.ס תקין, לא מתנהג כשותף ולמעשה מתנהג כאילו זה קורה למישהו אחר. אני מבינה שיש פה גם קצת פחד שיקרה משהו אבל רבאק לא קצת מוגזם? אז אומרים שלגברים לוקח יותר זמן להתחבר אבל מאד קשה לי להשלים עם זה. אני כל הזמן מלאה עליו, מרגישה שהוא פשוט מנותק ואני שואלת את עצמי מי זה הבן אדם הזה בכלל והאם הוא יצליח להיות האבא שחשבתי שהוא יהיה? זה גברים או שזה הגבר שלי?

אני חושבת שאת שופטת אותו מעט בחומרה. קודם כל והכי חשוב - כל אחד מקבל את הדברים בדרך שלו ובזמן שלו...ואי אפשר להכליל או לשפוט. אצלי לדוג? בעלי לא התרגש ועדין לא מתרגש מסתם א?ס אצל הרופא וככמעט לכולם אני הולכת לבד. אבל כשהיינו בשקיפות עורפית והוא ראה את העובר - הוא לא הצליח לעצור את הדמעות וכך גם בסקירת המערכות. והיום הוא עדין לא בא איתי לבדיקות אבל לא מפסיק לדבר כמה הוא מחכה לילד שיבוא כבר והוא למשל יותר מעורב בכל מה שקשור לקניות לתינוק.... יכול להיות שהוא מפחד להתאכזב ויכול להיות שהוא פשוט יותר מכונס ברגשות שלו ... הכל מקרה לדעתי זה ממש לא מעיד על איזה אבא הוא עומד להיות. אני בטוחה שהוא אוהב אותך ומתרגש מאד בשביל שניכם... אם זה ככ מפריע לך אז דברי איתו, תסבירי לו ואני בטוחה שתמצאו את הדרך :-) בהצלחה

א. כן, גברים זה עולם אחר. באופן כללי מתרגשים הרבה פחות מאתנו הנשים, אלא אם כן נפלת על גבר רגיש במיוחד. יש כאלה, אבל הם מיעוטטטטט. ב. זה לא אומר כלוםםםםםם על איזה אבא הוא יהיה! קודם כל, הביקות הגדולות עוד לפנייך, נראה אותו עומד שקט ואפטי כשיראה בסקירת מערכות את כל האברים בריאים ושלמים בילד שלו???!!! לא מאמינה שלא יתרגש. ג. נראה אותו כשהילד יצא ממך ויונח בזרועותיו בפעם הראשונה. גם המאצ'ואים הגדולים בעולם משתדלים לבלוע את הדמעות.... אנחנו שונות מהם. נסי להמשיך להתרגש עד השמיים מכל פיפס שלך בהריון, גם אם הוא לא ממש מתרגש, את תראי שהשיתוף עוד יגיע. בלי ללחוץ. זה יבוא! תמשיכי להנות ולהתרגש מאד מאד מאד!!!! עבדת מספיק קשה בשביל זה!

קודם כל, מה שלומך? קשה לענות על שאלתך- כמו שכל בני אדם שונים אז כך גם כל גברים שונים ובוודאי ששונים מנשים(זה מוכח מחקרית), אז כך שקשה לצפות תגובת כל אחד למצבי חיים שונים. דווקא לאור הקשיים שעברתם ייתכן ויש לבעלך חשש שיכול להיות בלתי מודע להיקשר לעובר בתחילת דרכו. אפילו אני מרגישה חששות אלו לפעמים עם כל ההתרגשות והשמחה הפנימית הענקית שמלווה אותי בתקופה זו. בנוסף, לאור העובדה שאנו הנשים אלו שחוות את ההריון ואת כל השינויים הגופניים (וזה עוד לפני התחושה המדהימה של תנועות עובר)אז מן הסתם אנו גם אלו שנקשרות מהר יותר. זה אינו מעיד כלל על תפקודו העתידי כאבא, והוא יכול להיות אבא מדהים ולהשתנות בהבעת רגשותיו ברגע שיראה את התינוק/ת ויחזיק אותו/ה בפעם הראשונה!

יכולה רק לתרום את האינפורמציה בקשר לבעל שלי האישי- בהריון הראשון הראה יחס מתעניין קליל להריון, ואני באופן אישי זכיתי ממנו לפינוקים כמו שטירון זוכה לפינוקים מהמ"מ. וכן, זה הפריע לי. בהריון השני, זה שבא אחרי כל השנים הכואבות, היה מעורב יותר והגיע להרבה יותר בדיקות יחד איתי. ובכ"ז לא היה בשקיפות, לא היה בסקירה ואני לא לקחתי את זה קשה כמו בפעם הראשונה, כי ראיתי שאין שום קשר בין רמת החיבור הריגשי שלו להריון ליכולת האבהות שלו. אחרון חביב, יקירה שלי, אם את מלאה עליו, העיצה הטובה ביותר שיש לי היא- שחררי עליו! לגמריי! מקסימום- תוכלי להאשים את ההורמונים... לא לשמור בבטן. בבטן עכשיו גדל לו תינוקי! אין מקום לעוד דברים!