בטא בירידה

זה כאילו כמעט וידעתי שכך יהיה, ולא כי אני פסימית. זו כנראה מגננה. כ"כ הרבה פעמים של כמעט, אבל לא. הבטא ירדה מ-100 ל-84 ולעומת זאת הפרוגרסטרון דווקא בעליה. אז נכון, יש עוד מוקפאים באיכות טובה, אבל אני כבר לא יודעת מה יהיה שונה. ההפריות (גם בהריון הספונטני וגם בהפריה) הוכיחו את עצמן, אבל ההריונות עצמם לא מחזיקים מעמד. אז מנסים ומנסים ובסוף מצליחים וכולם ממליצים להחזיק מעמד ואני תוהה עד מתי? וכמה? ולמה?

אני ממש מצטערת לשמוע... מקווה בכל זאת לבשורות טובות ולנס! אבל אני יכולה רק לתת לך תקווה קטנה - כל התהליך הזה הוא סוג של ניסוי ותהיה ולצערי ככל שהזמן עובר אנחנו יותר מנוסים עם הגוף שלנו ויודעים לזנות את הבעיה. אז אולי עכשיו בתקווה הרופא שלך ידע מה לעשות טוב יותר כדי שבפעם הבאה ההריון הזה יתפוס! שולחת לך חיבוק (((())))) ענק 

רגע, אבל חכי רגע, מה הרופא אומר על זה? בטא כזו יפה ביום העשירי! והפרוגסטרון בעלייה דווקא! אוי, דניאלה, מתוקה שלי, אין תשובה לשאלות הכל כך בסיסיות והכל כך נכונות שלך. עד מתי? הוי, זה הכי קשה בעולם, ה-עד מתי הזה. ולמה, יקירה, לדעתי, אחרי שנים של טיפולים, הגעתי למסקנה שפשוט כי ככה. ואת תחזיקי מעמד, כי את חזקה, וכי אנחנו נחזק אותך, וכי הבייבי שלך מחכה לך ממש מעבר לפינה! אני באמת חושבת שאחרי כל האכזבות הנפש מגינה על עצמה, וזה שהרגשת זה ממש לא בגלל פסימיות. את אדם מואר ואופטימי וחזק! אני מאד מאד רוצה לשמוע מה הרופא אומר על מה שקורה. שולחת אלייך אהבה חמה ועוטפת, המון המון אהבה, והמון המון חיבוקים (((((((((((((())))))))))))) (אני ממש המומה, שתדעי, ממש ממש המומה מהחדשות הכואבות והמאכזבות הללו).

דניאלה ((((((((((((((((((חיבוק ענק)))))))))))))) מצטערת כל כך כל כך לשמוע!!!!!! אני יכולה לדמיין באיזה תהומות עמוקים את נמצאת כרגע, אבל עד מתי זו שאלה שאני יכולה להגיד לך חד משמעית: עד שיהיה לך ילד על הידיים! ואני לא אוותר בשבילך!!!!! את מצליחה להרות וזה מצוין! עכשיו צריך למצוא את הסיבה למה ההריונות לא מחזיקים, ויש בדיקות בשביל זה. אם אני לא טועה זה הזמן לבצע בדיקת קרישיות יתר ואולי אפילו קריוטיפ. יקירה, חזקי ואמצי, שולחת לך הרבה אהבה, כי היא באמת באמת עוזרת להחלמה. בקרוב ישובו הכוחות. מבטיחה לך! נשיקות

אז זהו, הבטא ירדה וירדה, הפסקתי את התמיכה ומחכה למחזור. כן כן, הגוף שלי ינקה את ההריון לבד, איזה יופי, הגוף שלי יודע את העבודה. אהההה.... אתן כותבות אל לא לוותר, ואני מרגישה כ"כ רע. לא בטוחה כמה הורמונים אני רוצה להכניס לגוף שלי. רוצה שתשאר לבייבי גם אמא בסוף התהליך... לא יודעת. קרישיות עשיתי, הכל תקין. הולכים מחר לרופא, נדבר על קריוטיפ ועל החצוצרה הבעייתית. יש לי עוד מוקפאים אבל נורא לא בא לי להחזיר אותם "על ריק", כשאני לא יודעת מה הבעיה, ואם בכלל אפשר לדעת. אעדכן בהמשך, אלף תודות ונשיקות

אם יש מישהי שפחדה מהורמונים יותר ממני - שתצביע עכשיו! שתבוא ותראה לי מי פוחדת יותר! גם אני חשבתי שלא ישאר זכר מהנועה ההיא של לפני הטיפולים. נשארה אותה נועה - אבל עם תוספת. הרבה יותר חזקה, הרבה יותר מאמינה בכוחות שלנו כנשים, והרבה יותר מעריצה את כל העניין הזה שנקרא הריון - ילדים - פלא הבריאה. יפתי, את תעברי את זה כמו גדולה, ומי יודע אולי דווקא הארטיקים שלך הם אלו שיגידו שאין בעיה בכלל! תגידי, החצוצרה שלך, מה איתה? יש בה נוזלים? יש סיכוי שהיא מפרישה נוזלים לחלל הרחם? מתוקה, שולחת לך עוד קצת נשיקות וחיבוקים (((((((((((((}}}}}}}}}}{{{{{{)))))))))) לילה טוב. יהיה טוב!