איך ממשיכים
דיון מתוך פורום פוריות חברתי - תמיכה
זה לא קרה. גם החודש הערך הנורא הזה "קטן מ-2". איך ממשיכים לעבוד כשכל מה שבא לך זה להיכנס למיטה ולא להפסיק לבכות עד שהאכזבה והכאב יעלמו? איך מודיעים לבן זוג שכל כך ציפה והיה בטוח שהפעם זה זה? איך מפסיקים לספור בני כמה נהיה כשהילד הראשון יחגוג בר מצווה ושבעצם כבר נהיה אחרי 45 גם אם יקרה נס וכן ניכנס להריון השנה... איך ממשיכים? :((((((((((((((((
מזה משנה אם נהיה בני 45 או 46 כשהילד יהיה בבר מצווה?! העיקר שנהיה שם בשבילו וניזכר כל יום כמה נלחמנו כדי שהוא יהיה שם. והוא יבוא!!!!! אז זה בסדר לבכות, להתאכזב, להתייאש ... אבל צריך לעמוד על הרגליים מהר. קחי לך חצי יום חופש מהעבודה, לכי לטייל עם עצמך, לישון קצת... הפעם תהיי את החזקה מול בעלך תשדרי לו שהכל בסדר ופעם הבאה יהיה טוב יותר. ותאמיני.... זה הכי חשוב! פשוט תאמיני שבקרוב זה מגיע גם אליך... חיבוק ענק מרחוק!!!
אני אהיה בת 50 כשהבן הגדול יחגוג בר-מצווה, ואהיה בת 53 כשזאת שבבטן תחגוג בת מצווה. אז מה??????? ביג דיל. כל אחד בזמנו. יש לי חברות שעשו את הילדים לפני 20 שנה! SO? הן מאושרות יותר ממני? לא! כל אחד עם הזמן המתאים לו, עם תנאי החיים שמאפשרים את בריאת החיים האלו. מותר לחזור מהעבודה להתחפר במיטה ולבכות ולא לרצות לצאת משם. בסוף יוצאים. מוצאים את הכח, כי הוא בנוי בתוכנו, הוא הרבה יותר חזק מכל אכזבה או עצבות שנדבקת בנו. (((((((((((חיבוק ענק)))))))))))) קחי את הזמן. הוא באמת באמת רופא מעולה במקרה שלנו...
אני באמת אקח את הזמן ואנוח. עוד שבועיים לי ולבעלי יש יום הולדת וצריך להכין את עצמנו שוב לאיחולים הכואבים מהמשפחה והחברים שלא יודעים מה אנחנו עוברים בשנתיים האחרונות בנוסף לחג שמתקרב והילדים הקטנים שמתרוצצים ומעמיקים את ה"אין" שלך. כנראה שבפעם הבאה ננסה IVF על בסיס טבעי, אולי משם תבוא הגאולה. ובינתיים שיהיה חג שמח מלא רק בבשורות חיוביות!
מנהל פורום פוריות חברתי - תמיכה
